מוכנה לקרוע לעצמי את העור מהבשר. השיגרה שלי דוחה ומגעילה. לקום מהמיטה, לא לעשות כלום, להשאיר את הריבועי הTDL שלי ריקים על הדף שבחלקו קישקשתי דברים דומים אבל שונים. הרוב זה עצוב. כל החיים שלי נורא עצובים, או משעממים עד מוות, תלוי מי מסתכל. אני מלכת האפסים והכלום של העולם, אפילו חברה טובה אני לא יכולה להיות אפילו שאני מנסה. מבטיחה הבטחות ומתעלמת ומצפה שהצד השני גם יתעלם. הקיץ הדוחה שוב פעם מתקרב והידיים שלי דביקות והגוף שלי מנסה, מנסה להתקיים בתוך האוויר לא אוויר, יותר דומה לדייסה סמיכה שחונקת אותי מכל הכיוונים. שוב פעם התקפים באמצע הלילה עם החום הנורא, שוב פעם יאוש ובכי בשעה שתיים בלילה שוב פעם רוצה כבר לסיים עם זה ושוב פעם אכזבה ענקית כי אני תופסת הרבה מקום בחדר הזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.Olympia