את החלק הראשון אני לא זוכרת
ישבתי בחדר המתנה לתור שלי אצל הפסיכולוג. כשהגיע תורי נכנסתי לתוך החדר וראיתי שאני כמה מטרים מעל רצפת החדר. החדר היה גבוהה והדלת הייתה למעלה ליד התקרה. לא פחדתי לקפוץ. הפסיכולוג שהוא בעצם הפסיכיאטר בחיים האמיתיים שלי ישב בחדר כמעט לא מרוהט, מאחורי השולחן. הוא לא אמר כלום אבל רק לראות את הפנים שלו ניחמו אותי מאוד. קראתי בכמה אתרים שפסיכולוג בחלומות בעצם מסמלות את הבן אדם עצמו שחולם את החלום. בחלום קלטתי שלא הצלחתי לסגור את הדלת לסופו ואין לי איך לעלות למעלה לסגור אותה, פחדתי שאנשים ישמעו את מה שאני אומרת. הדלת נפתחה עוד ועוד ועשה אותי ליותר מוטרדת אבל לא נראה שמישהו שם לב. רציתי שהפסיכולוג יסגור את הדלת אבל הוא ישב והסתכל עלי עם החיוך שלו. חשבתי על סולם שאוכל לתלות מעל הדלת ולעלות אבל זה נראה לי מאוד מסוכן.
אני לא מפרשת חלומות טובה אבל יש לי הרגשה שזה לא היה חלום מבשר טובות. משהו במצב הנפשי שלי לא בסדר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.Olympia