קול בוקע מהרמקול, שר משהו על אהבה שנעלמה לו. זה נותן לך לגיטימציה להרגיש עצובה. הלב כמעט בוקע לך מהחזה בגלל שהוא לא יכול להכיל את הפחד, הוא לא רוצה להיות בתוך גוף שממשיך וממשיך לפגוע בעצמו.
החורף בקרוב יגיע ואת חושבת שהכל הולך להיות בסדר אבל את יודעת שזה אף פעם לא ככה. הכל יהיה בסדר כשתיהי יותר רזה, כשיהיה יותר קר, כשיהיה קצת שקט, כשתקומי יותר מאוחר. הכל שקרים. את משקרת לעצמך כי את רוצה את התקווה הזאת שהשקר מעניק לך. בלי השקרים את תיהי ריקה. עד לשקר מאשר לא להתקיים בכלל.
את פוחדת כל הזמן שזה נראה שכאילו יש מסביבך הילה של כל הפחדים שלך. זה עוטף אותך ומלטף אותך רכות, את מרגישה את זה על עורך. ההילה לא נותנת לאף אחד להכנס. את מסתגרת כי אין טעם לפרוץ את החומה שאת בנית לעצמך.
הנהנת לכל מי שאמר לך שזה יהיה בסדר ופשוט תקחי הכל בקלות. לא האמת למילה. זה קשה. את לא יכולה לקחת דבר בקלות, ככה לא לימדו אותך. לימדו אותך להכות את עצמך על טעות הכי קטנה, להעניש את עצמך כשאת לא כמו האחרים.
.....What are we going to do?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.Olympia