"סילי יו", אני ממלמל כשהוא מתלונן באמצע הלילה, ושולח למישהי הודעה. "נמאס לי להיות לבד", הוא אומר ברגע של כנות. לא רק יין מוציא סודות, מסתבר. "ואני מתגעגע אליה", הוא מתוודה.
"ואתה חושב שזה הפיתרון? לשלוח לה הודעה ב-2 בלילה?", אני שואל ומרים את הרגליים על הספה לישיבה מזרחית. "לא נראה לי שאתה באמת מתגעגע אליה, נראה לי שנמאס לך להיות לבד פשוט".
הוא מסתכל עליי לרגע. "טוב, לך קל לדבר, עכשיו יש לך מישהי, לפני זה הייתה לך מישהי וגם לפני זה", הוא מרים את מה שנשאר מהג'וינט ומדליק אותו. "אבל זאת לא מי שאתה מתגעגע אליה ב-2 בלילה, אלא מי שאתה חושב עליה ומתגעגע אליה ב-2 בצהריים, כשאתה באמצע העבודה ועסוק, חוצמזה, אני שלם עם עצמי יותר ממך", אני אומר לו.
"מה זאת אומרת?", הוא שואל.
"כמוך וכמו רבים וטובים, כל מה שרציתי זה מישהו שיתן לי השראה וכוח, יתן לי רצון להתקדם הלאה, מוטיבציה", אני עוצר לרגע כשהוא מעביר לי את הג'וינט ואני מעשן אותו בעצמי קצת. "מישהו שיעשה אותי שמח ומאושר, אוהב, מישהו שיאהב אותי, אני אומר לך את האמת, רציתי מישהו שיעזור לי לחייך גם כשלא תמיד בא לי ורציתי מישהו שאני אוכל לגרום לו לחייך. שאני אוכל לחבק בלילה, ושאני אוכל לחשוב במהלך היום. אתה יודע את זה בדיוק כמוני, דברים פשוטים, דברים ששווים הכל", כשאני מסיים אני מוזג לשנינו קצת מהקולה שנשארה. ומי יודע כמה זמן היא כבר פה.
"אז מה? אתה מחליף הכל עד שתמצא מישהי?", הוא שואל ושותה קצת.
"ממש לא, מה שבסופו של דבר הבנתי זה שאני לא מחפש מישהו אחר, אני מחפש את עצמי, אבל לא בקטע שאנטי. בקטע של להיות שמח יותר עם עצמי ומאושר, לאהוב את עצמי יותר, ולא משנה כמה ביטחון היה לי או לא היה לי קודם, לשחרר הכל ולהבין, שרק שאני משוחרר מכל עקבות בנוגע לעצמי, אני אוכל למצוא את מה שאני מחפש באחר", אני שותה קצת מהקולה בעצמי.
"כן, אבל אני אוהב את עצמי", הוא אומר. "לאהוב את עצמך זה שלב אחד", אני אומר. "אבל להיות מודע לעצמך זה השלב השני", הוא מרים את הראש מהטלפון. "לא משנה כמה אני אוהב את עצמי, סביר להניח שבר רפאלי לא תיפול לצידי פתאום", הוא מהנהן אליי בחיוך של הסכמה.
"אז מה אתם מדברים פה?", היא נכנסת פתאום לחדר ומתיישבת בספה לידי, בקצה הרגליים שלי. "סתם, את מכירה אותנו. שטויות של אמצע הלילה ויותר מידי ג'ינגר", הוא אומר לה ומחייך.
גם אני מחייך.
"דיברנו על זה שאין מספיק אבירים בעולם", הוא מוסיף.
"לפחות אני מצאתי את האביר בשריון הנוצץ שלי", היא אומרת ומסתכלת מעבר לקיר.
"you know, a knight in a shinig armor is just a man who has never had his metal truly tested", אני אומר לה.
"פששש", היא אומרת ומרימה את הכוס יין שהיא הביאה איתה.
"לחיי האבירים", הוא אומר.
"לחיי האבירים", אנחנו מסכימים.