אני אוסף אותה מהבית שלה בפעם הראשונה. "אני למטה" אני שולח לה הודעה. "אני כמה דקות יורדת", היא עונה לי. "אבל אפשר חיבוק כשתראה אותי?", היא מוסיפה. "היה לך ספק?", אני עונה בחיוך.

אני עוצר את האוטו בצד ויורד לחכות לה בשביל כניסה לבניין. בחוץ יש רוח חזקה ודי קריר, אבל אני בוחר לעמוד על החומה, לתת לרוח לנשוב ולנפנף את המעיל שלי. בראש שלי, כמובן, הכל הרבה יותר דרמטי. כשאני עומד על החומה ומסתכל לקצה האופק בשמיים, מחכה, עם הגב לשביל כניסה, זה נראה לי רומנטי ומסתורי. 'כן, בטוח נראה טוב עכשיו', המחשבה חולפת לי בראש כשזוג אנשים עוברים את הרחוב ומסתכלים עליי. אני בטוח שהיה שם מבט מוזר איפשהו, בחור מבוגר עומד על החומה ולא זז מביט לאופק. אבל בראש שלי, זה היה מבט שנותנים לפסל שמתרשמים ממנו.

אני שומע את הדלת נסגרת, ואני מסתובב אחורה, אני רואה אותה צועדת אליי בנמרצות. שמלת מיני קצרה שחורה ותיק צד. היא נושאת את עצמה בביטחון, אבל בתנועה של הראש שלה יש קצת חוסר ביטחון, אולי אי נעימות. בכל זאת, פגישה ראשונה.

"היי", אני אומר ועוד לפני שאני מסיים להגיד היא כבר מחבקת אותי וקוברת את הראש שלה בתוך החזה שלי. אני מחבק אותה בחזרה חזק ומניח את הראש שלי על שלה. החיבוק ארוך הרבה יותר מכל חיבוק ראשון אחר שהיה לי. 

אחרי כמה רגעים אני מרגיש את השכמות שלה נרגעות קצת, היא קצת משחררת מהאחיזה ואני משחרר גם בתגובה. "זה היה ארוך", אני אומר. והיא מחייכת אליי. אנחנו מסתובבים והיא משלבת את היד שלה בשלי ואנחנו הולכים לכיוון האוטו.

בדרך אנחנו בקושי מדברים. זאת אומרת, אני מדבר די הרבה, אבל היא בקושי עונה. לרגעים רק מצחקקת או זורקת חצי מילה. "אז לאן נוסעים?", אני שואל אותה כשאני מתניע את האוטו. "לא אכפת לי", היא אומרת ואני צריך לעשות את ההחלטה הראשונה באוסף החלטות ארוך. אחרי מחשבה עם עצמי, אני מחליט לאן נוסעים.

בדרך אני מדבר די הרבה - אני מדבר והיא שותקת. לרגעים. אני תוהה אם היא מתביישת, מאוכזבת, מרוגשת, מתאפקת. אבל אני נותן להכל לחלוף לידי. להמשיך להתנהג כרגיל, יש לי זמן. 

וזאת בדיוק הבעיה, אני חושב שיש לי זמן.

ברמזור השני שאני עוצר, אני מפסיק בחיתוך חד את הדיבור שלי, מסתובב אליה, ובלי שום הכנה ובילד אפ מיותר אני מנשק אותה. היא מקבלת את הנשיקה שלי ומצידה שולחת ידיים לראש שלי. הנשיקה נמשכת כמה שניות ובזווית של העין אני רואה שהאור התחלף לירוק. "וואו. רציתי לעשות את זה מלא זמן", אני אומר עם חיוך. "גם אני", היא מחייכת.

"סורי שלא היה בילד אפ או משהו, אבל זה הרגיש נכון", אני אומר בעוד אני מניח לה יד על הירך. "זה בסדר, אני מעדיפה את זה ככה".

"מעניין מה את עוד מעדיפה ככה", אני אומר בעוקצניות.

"באמת מעניין", היא עונה בלי בושה בעוקצניות משלה. בדרך לשם אנחנו מנצלים כל רמזור ופנייה בשביל להתנשק. 

בדרך חזרה, כשאנחנו הולכים ברחוב, ליד איזו פינה חשוכה, אנחנו מתנשקים, במהרה הנשיקות הופכות לעמוקות יותר ואני מוצא את עצמי מצמיד אותה לקיר בסמטה. שולח יד מתחת לחולצה שלה ונהנה מהאנחות הקלות שלה, נושך לה את השפתיים, מוצץ לה את הצוואר. והיא רק מוציאה אנחות וחיוכים. 

כשאני מוריד אותה בבית שלה, אנחנו מתחבקים עוד רגע. השיער קצת פרוע, הבגדים קצת עקומים, החיוך קצת זממי.

"ממש נהנתי", אני אומר.

"גם אני", היא משיבה.

אנחנו נפרדים בחיוך ונשיקה.

ואני מסתכל עליה כל הדרך חזרה רק בשביל לראות אם היא מביטה אחורה לפני שהיא נכנסת לבניין.

ובדיוק כמו שחשבתי שיקרה.

היא נכנסת לבניין.