"את יודעת", אמרתי לה בראש שלי,"זה ממש מוזר, וזה אף פעם לא קרה לי, אבל כל פעם שאני רואה אותך את נראית יפה יותר".
מאיזשהי סיבה לא אמרתי לה את זה גם פנים מול פנים, לא רציתי שיהיה סיכוי שהיא תחשוב שבהתחלה חשבתי שהיא לא יפה. ככה זה אנשים בדרך כלל, מתייחסים יותר למה שאתה לא אומר מאשר למה שאתה כן אומר. לפעמים זה טוב ולפעמים זה רע.
באיזשהו מקום, אני יודע שזה לא היה מפריע לה, היא לא כמו אנשים אחרים. כמעט בשום דבר, ואולי בגלל זה כל-כך קשה לי לקרוא אותה.
המשכנו לשכב במיטה, היא עם חולצה שגדולה עליה בכמה מידות, מסתירה ממתחת שהיא לא לובשת כלום, ואני רק בתחתונים. "גיליתי שגם בתחתונים האלו יש לי חור", אני אומר לה ומראה לי איפה. היא מצחקקת קצת. "בפעם הבאה שנקנה בגדים, נתחיל בתחתונים", היא מניחה עליי את הראש והיד שלי עוטפת אותה. אני מלטף אותה בעדינות בגב, לכל האורך והיא כמעט מגרגרת, מצמידה אליי את הראש שלה.
היא מרימה את הראש שלה אליי, ואנחנו מתנשקים. בהתחלה נשיקה עדינה על השפתיים, ולאט לאט הנשיקה מתגברת. השפתיים שלה רכות והיא נותנת לי למחוץ לה את השפתיים עם השפתיים שלי. אני מתחיל להתמלא בריח שלה ובטעם שלה, ואני יודע שזה לא יגמר בנשיקה. לפחות לא בשפתיים האלה.
אני מסובב אותה על הגב והיא מחייכת חיוך ענק. אני מרים קצת את החולצה שלה, וחושף בדיוק מה שכבר ידעתי. אין לה תחתונים. אני מנשק בעדינות את הדגדגן, ומפסק עם האצבעות את השפתיים התחתונות שלה. מכניס את הלשון שלי לנקודה הנכונה, אחרי מספר פעמים של אימונים, אני יודע בדיוק איפה ללחוץ ואיך (יאמר לזכותי שגם בפעם הראשונה לא לקח לי הרבה זמן להבין).
הלשון שלי מטיילת בשפתיים התחתונות שלה ומתרכזת בעיקר בדגדגן, עולה למעלה ולמטה, לצדדים, מהר ולאט, חזק ובעדינות. והיא מתנשפת, ומלטפת לי את הראש.
כשאני מרים את הראש מידי פעם להסתכל עליה, וכשהיא מצידה מידי פעם פוקחת עיניים להסתכל עליי, היא מחייכת אליי, ואני רוצה לחייך אליה בחזרה, אבל היא נאלצת להבין שאני מתעסק במשהו חשוב יותר מחיוך עכשיו.
אני מרגיש את הנשימות שלה מתגברות ואני מניח לה יד על הבטן, קצת מתחת לבטן, ואני מרגיש את הנשימות שלה הופכות לשטוחות יותר, מהירות יותר. אני מרים את המבט ורואה את החיוך הענק שלה על הפנים, והיא עוצמת עיניים, מזיזה את הראש מצד לצד. ואני מגביר את הקצב, אני יודע שעכשיו זה הזמן ללחוץ.
היא מתפתלת כולה ומניחה את הידיים שלה על הראש שלי, אבל אני מזיז את הידיים שלה מהראש שלי. "די", היא ממלמלת מתחת להתנשפויות ולחיוך. אני רק מרים אליה מבט משועשע וממשיך. היא מתחילה לצחוק. "לא, די", היא אומרת וצוחקת, מנסה לגלגל אותי ממנה. "אני לא יכולה יותר", היא מתישהו אומרת ואני מתחיל לצחוק גם. אני מפסיק. והיא מושכת אותי אליה עם הידיים.
אני מנגב את הפה שלי עם גב כף היד, והיא מנשקת אותי. לוקחת כמה נשימות ונשכבת שוב על החזה שלי.
"חשבתי שזה יכול לקרות רק לבנים", אני אומר. "שאם ממשיכים למצוץ אחרי שהם גמרו, שזה כבר כואב ברמה מצחיקה". "כן, גם אני", היא אומרת ואנחנו נצנמדים למיטה. בשקט, היד שלי חוזרת ללטף אותה.
ואני ממשיך לתהות לי, בשקט של החושך הזה, איך זה יכול להיות, שהיא נראית טוב יותר מרגע לרגע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
