בין מציאות לחלום יש בלוג

לפעמים, כשהיא עוצמת את העיניים,

אני מדמיין אותנו במיטה קמים לעוד יום חדש, יום מלא באהבה ישנה שתמיד תרגיש חדשה.

לפעמים, כשהיא מסתכלת לי בעיניים,

אני יכול לראות אם היא עצובה. וכשהיא עצובה, המלאך שבעייניה מוחה דמעה.

לפעמים, כשהיא מרימה את הראש,

אני מעריץ את רמת החוזק הנפשי שלה. ויום אחד, מקווה להיות כמוהה.

לפעמים, כשהיא מחייכת,

אני מרגיש את הלב שלי רוקד לפעימות הלב שלה.

לפעמים, כשהיא שותקת,

אני קורא את העובר לה בראש. ונדהם מכמה שהיא לא צפוייה.

לפעמים, אני חושב לעצמי,

האם היא מרגישה אותו דבר כלפיי.

או שאם פני המלאך שלה, וטוב הלב שלה, שבתה אותי גם תחת קסמייה.

ואני רק עוד בחור בדרך לליבה.

וגם, כשהיא אומרת שאני מיוחד,

משהו בי קצת לא מאמין בה.

כי לפעמים,

אני מפחד שאני רק חולם,

ויום אחד תקום ותעזוב,

ותשאיר אותי עם לב ריק ושבור.

אני יודע שאני רק שלה. הלב שלי שייך לה, אם רוצה ואם לא.

אבל הלב שלה שייך לה...