אלו לילות וימים כאלו שאני מוצאת את עצמי חושבת שאני כישלון, כי אני לא מצליחה במשהו לא משנה כמה חזק אני אנסה.
אני שומעת מאימא שלי איך אחותי התקשתה ללמוד כי היא גם הייתה צריכה לעזור לאימא שלי ללמוד, גם לטפל בי, מה שלקח את רוב זמנה, וללמוד, ועכשיו היא משלימה הכל.
אבל לי אין סיבה למה אני לא לומדת..
אין לי סיבה למה אני לא עושה משהו
והגעתי למסקנה שזה כי אני לא מסוגלת להציב לעצמי מטרה.
איזו מטרה בדיוק אני בת 14
אני לא יודעת איך עוד החיים ידפקו לי.
כאילו, אני שומעת מה החלום של כולם "להיות רמטכלית של חנות אופנה ולהיות עם ילד יפה ובעל חתיך" או "להיות שחקן כדורגל בברצלונה"
נו, נוכל להתחיל עם זה שאני לא חורואה את עצמי מתחתנת, שלא לדבר להוליד, אני בעד לאמץ, אבל לא להוליד.
אני לא רואה את עצמי עם עבודה טובה כי אני כבר רואה שאני דופקת לעצמי את החיים. ואני מודעת לזה, אבל במקור אין לי קול בראש שאומר "זה מה שאת רוצה אישה? תעשי משהו" הדבר היחיד שאני שומעת בראש הוא "יופי תקווי שבעתיד יהיו אנשים נחמדים יותר שיביאו לך כמה אגורות.
אהבה אני בכלל לא רוצה לדבר. זה כל כך נוראי ומדורדר שאני רוצה להשאר רווקה רק כדי שהדור הזה לא ידרדר.
זה מעצבן לשמוע "חיים שלי" "אוהבת אותך" וכו׳ מילדים קטנים שחושבים שזה נקרא אהבה אמיתית
טוב אהבה אמיתית היא אותו דבר כמו ביאפאף
בולשיט
זה בולשיט לכולם
יש רק בודדים שזה באמת יעבוד להם
ואני לא אחת מהם
אני לא רואה את הגיוני שאצליח להשתלט על הבורות והחוסר טקטיות שיש לי כלפיי אנשים שקרובים אלי למרות שאני מתנהגת כמו חלאה.
אבל ממש
מה שהכי עצוב בכל מצבי
זה שאני מודעת לעצמי.
אני מודעת שאני נראת נורא כי אני מתעצלת ואוכל ג׳אנקפוד
אני יודעת שאם לא אלמד אני אכשל
אני יודעת שאם אני אהיה גסה לאנשים אני אשאר מרירה ובודדה
אני יודעת שאם אני לא אלמד אני אשאר עם עבודה מינימום שתספק לי סמים שיהרגו אותי וזהו או לא יודעת מה
אני שונאת כשבוגרים אומרים לי שאני לא צריכה לדאוג לדברים כאלו בגיל הזה
אבל לעזאזל זה או שאדאג לחיי מין מיותרים או עתיד רחוק מידי..
אני ממש ממש מתקשה להציב לעצמי מטרה
כי אחרי הכל אני כל הזמן רואה את זה כדבר מיותר, אני יכולה לבנות חיים שלמים, ויום לפני הרגע של הניצחון אני אמות מהשד יודע למה
וזה מתסכל שאני צריכה ללכת לישון עם מחשבות כאלו מדכאות
אני מאוד מקווה שזה לא יגמר בבכי
~
אני יודעת שלא הייתי פעילה אולי מעל שנה, אבל נורא רציתי לכתוב. כנראה אכתוב בלילה כשהראש שלי רדוף
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: