We fight for life

הפעם הראשונה שנפלתי הייתה לא במודע , זה היה ממקום תמים ללא ידיעה שמה שאני עושה הוא שגוי . חשבתי שההתנהגות שלי היא בסדר לחלוטין וכנראה שטעיתי :/

אבל אחרי שהבנתי שמה שאני עושה הוא לא בסדר , והבנתי שמאוד קשה לי לוותר על ״ההרגלים הרעים״ היה לי מאוד קשה להחליט לקום , אבל זה קרה - זה לקח הרבה מאוד זמן אבל בסופו של דבר קמתי והייתה לי תקופה מאוד טובה מבחינה נפשית ופיזית ..

הנפילה השנייה הגיעה אחרי תקופת בגרויות קשה , מה שהיה מאוד מוזר כי ציפיתי שהנפילה תגיע בתקופת הבגרויות (אני ממש לא מתמודדת טוב עם לחץ והייתי בטוחה שזה ישפיע) ולמעשה היא הגיעה בדיוק אחרי - זה היה אחרי שההורים שלי מצאו את הבלוג שהיה לי פה ותמיד שמשהו רע קורה אני משליכה את על עצמי וזה גרם להתמוטטות נפשית ונגרר להתמוטטות פיזית.

אבל גם אחרי הנפילה הזאת קמתי - התחלתי טיפול חדש במקום חדש והצוות היה מקסים . ההורים שלי היו תומכים יותר מתמיד והחלטתי לנצל את כל זה ולתת את כולי למען ההחלמה . וככה היה , הקרבתי הכל בשביל זה - אם זה לימודים או חברות ואמרתי שאין יותר נפילות לא משנה מה קורה .. והתקופה האחרונה הייתה התקופה הכי טובה שהייתה לי בכמה שנים האחרונות , התמודדתי מול הרבה מאוד פחדים והרגשתי מנצחת . והבטחתי לעצמי שלא משנה מה קורה אני לא נותנת לעצמי ליפול מכמה סיבות ..

הסיבה הראשונה היא שאני מסרבת להפרעת אכילה לשלוט בכל דבר קטן בחיים שלי , והגיע הזמן שאני אהיה אני האמיתית ולא ההפרעת אכילה..

הסיבה השניה היא שפשוט אין לי כוח , כל נפילה לוקחת ממני הרבה כוח נפשי ופיזי וזה כל כך מייאש אותי .

ועכשיו יש את הנפילה השלישית , שהתחילה לפני שבוע וביומיים האחרונים הפכה לחזקה מתמיד ..אני בהחלט יכולה להגיד שהיא גרועה יותר מהראשונה והשנייה .

הפעם אני לא רואה שיהיה טוב בסוף , הפעם אני לא מיואשת או עצבנית , ולא מנסה לשנות את מה שקורה ..

אני נותנת לדברים לקרות , יש מן הרגשה כזאת שזה הסוף ואני אפילו לא מתאמצת למנוע את זה . ואת האמת שאני אפילו לא יודעת למה .