brand new day
מחשבה קטנה שעברה לי בראש ולא נותת לי לנוח.
תנו לי דף תנו לי עט... צריך לרשום את זה ! |
| 2/2015
הפרץ לכתיבה. המוזה?!
חייבת למצוא פתרון, או לפחות להשתלט על הבלבול שתקף אותי. אני מבינה שכתיבה זה משהו שבעצם יציל אותי, ישחרר קצת את הראש. מצד שני יש לי בעייה קשה עם המוזה. פעם בכמה זמן, נגיד חודש, נופל עליי בבום חשק מטורף לכתיבה מכל סוג. לא חשוב מה לכתוב, אבל העיקר משהו. והנפילה הזו היא פתאומים וכאילו באה בשנייה מסויימת עם דחף מתפרץ. "וואו באלי לכתוב משהו, ממש עכשיו, אני לא יכולה, אני חייבת! עכשיו!" ככה זה בדיוק קורה באותו רגע. ואחרי זה המוזה נעלמת להמון זמן ואין לי חשק לכתוב. נורא מעניין אותי לגלות מהו בעצם דגחף שלי לכתיבה. הרי כשעצוב לי זה לא קריטריון, וכששמח לי זה לא הקריטריון, אז מה בעצם הדחף?!
יש לי במוח מעין כדור צמר מלא חוטים צבעוניים בקשרים מסוגים שונים ובגדלים שונים. בדיוק ככה אני מתארת את הבלבול שנוצר בי ואני לא מצליחה להיפטר ממנו. לדעתי זה הכל בגלל גיל ההתבגרות. כשאנחנו נערים יש לנו בעיה. עצם זה שאנחנו נוער, זו בעיה. כל דבר וכל סיפור הופך בסופו של דבר לדרמה. ואנחנו כאילו חושבים שהעולם לפעמים גדול עלינו, או שבעצם נועדנו לסבול.
כמות הפעמים שהתשתמשתי במילה"בעצם" לדעתי מרמזת על כך שאני מנסה להגיע בכל בכל הכוח לשורש הבעיה. זאת אומרת לנסות להתיר את הקשרים בכדור הצמר שלי ולצבוע את כל החוטים לאותו צבע, מה שהתגלתה בסופו של דבר כמשימה לא פשוטה עבורי, כנראה.
בעצם דרך הכתיבה אני כנראה מנסה להיפטר מהבלבול שנוצר בי כל הזמן, וכשאני מגיעה לשיאים נוראיים של בלבול וחשק להתעצבן מכך, אז אני מקבלת פרץ בלתי מוסבר לכתיבה. אז מפה באה המוזה?!
| |
|
כינוי:
liat_adler
בבלוג זה
בכל הבלוגים
