| 4/2015
סגירת מעגל. ולאלה שנשבר להם הלב.
מה גורם לנו להיות כאלה עיוורים? לאבד את זה? ולא לשלוט בעצמנו?
לפעמים יש את המצבים האלה, שאתה כבר מתמכר לשקרים. אתה אומר לעצמך כל פעם מחדש " זהו יותר אני לא חוזר לזה" ואז שוב נופל לזה מחדש.
והנה הגעתי לסוף. הרגע האהוב עליי. "סגירת מעגל"!
אתם יודעים איך זה התחיל?
שום דבר מקורי. פשוט חשבתי עליו כל היום, התעסקתי רק בו. דמיינתי את הפנים שלו. הייתי נרגעת כשהייתי נזכרת בו. כל היום רק הוא בראש והריח שלו היה הדבר הכי טוב בזכרון שלי. יכולתי להירדם אתו בלילה ולקום איתו בבוקר. ריח מושלם. רק אצלו יש כזה. ואתם יודעים, אנחנו, בני האדם, מתמכרים נורא מהר לריח וקשה לנו להיגמל ממנו. ככה זה, הקאצ'ים במין האנושי.
אתם יודעים מה עוד מעצבן אותי. הקטע שכשאתה מאוהב אתה חושב שאין מצב שתמצא עוד מישהו בדיוק כמוהו בעולם. אבל הקטע שזה בכלל לא ככה. מצב מתסבך ביותר.
אז בקיצור, אני אמשיך. "סגירת מעגל".
באיזשהו שלב אחרי שכבר הבנתי שאני נפגעת מהבן אדם הזה יותר ממספר הפעמים שאני אומרת לו שלום, כבר ניסיתי להתחיל להפנים שעם כל הקושי צריך לנסות לשכוח ממנו.
ועכשיו מצב שמוכר לרבים מאיתנו. הקושי להפסיק להרגיש משהו למישהו שאתה אוהב, כי אתה יודע שזה לא יוביל למקום טוב. בעייה חסרת פתרון כמעט.
זה לקח הרבה מאוד זמן, בזבוז של זמן אישי.. עד שאתה מתחיל לקרוא לאהבה מחלה באמת. כי זו מחלה כשרק צד אחד אוהב, מחלה של הצד שלא מקבל אהבה הדדית. מה שמעצבן במחלה הזאת זה שאחד התסמינים שלה הוא שיכול להיות שבאיזשהו שלב אתה תתחיל לשים פס על בעיות אחרות. במקרה שלי קצת הזנחתי את הבעיות במשפחה, בעיות עם חברים, לימודים ועוד כל מיני דברים יותר חשובים שהייתי צריכה לטפל בהם.
בשלב השני ב"יחסים" ביננו הבנתי שיש איזשהי בעיה, מכשול בבנאדם שהתאהבתי בו. או לפחות הייתי צריכה למצוא כל דבר שיתן לי קצה חוט ללהפסיק לאהוב אותו. העניין הוא שהוא כבר נפגע ממשיהי, שאני מכירה, הוא אהב אותה כל כך אבל היא שברה לו את הלב, כל כך חזק שהוא החליט שלא רוצה לאהוב יותר. עכשיו.. הייתי מבינה אם הוא היה חושב ככה ולא היה אוהב אף אחת, אבל התסביך בבנאדם הוא שכל מי שינסה להתקרב אליו, בסופו של דבר יפגע. הוא יתחבר אלייך אבל ברגע שירגיש שאתם מספיק קרובים ידחיק אותך כל כך חזק כי הוא מפחד להיקשר. ואם כבר תתרחקו הוא ינסה לגרום למצב כזה שתתחברו שוב ואז בטח ינסה מחדש להכחיש כל קשר לחברות שלכם. כזה קטע.
מכירים את הסיפורים האלה על הפסיכופטים? אלה שמתנהגים כאילו הכל טוב, אבל בגלל משהו שקרה להם פעם, אז הסוף של כל דבר שיקרה להם צריך להיות רע ולגרום כאב לעצמם או לאחרים וזה מה שיספק אותם.
אז לא הייתי מגדירה אותו פסיכופט, אבל מישהו ששריטה נשארה לו בגלל משהו שהוא חווה. אז זוכרים שאמרתי שאני צריכה קצה חוט כדי להפסיק לאהוב אותו? אז במחשבות האלו מצאתי אותו. הבנתי שכל מה שבגללו הערצתי אותו, והתכונות שאהבתי בו, כמו אופי חזק והתמודדות עם קשיים זה שקר.
הוא ילד קטן, חלש מבפנים, לא יודע להתמודד.. ופה הבנתי שכל מה שחשבתי עליו הוא לא נכון. הוא לא יכול להתמודד עם שברון לב. לא יכול להמשיך הלאה. נכון היא שברה לך את הלב, אבל זאת לא סיבה להישבר, ולהפסיק, ולחשוב שכולן כאלה, ולבכות על זה, ולחשוב שאין דבר כזה אהבה. ואולי אולי הוא נראה חזק מבחוץ, אבל פה הבנתי שהוא כל כך חלש מבפנים. והפסקתי להעריץ אותו.
תמיד חשבתי שמישהו שאני ארצה להיות איתו יהיה מישהו שאני אעריץ מישהו שאני אסתכל עליו כל פעם מחדש ואגיד "וואו", הוא מדהים אותי. ועד הרגע הזה הוא היה כזה בשבילי, מישהו להעריץ. וברגע שהפסקתי זה נהיה יותר קל.
הוא גרם לשנינו להתקרב כל כך להיות במצב מדהים ביחד, שלושה ימים הכי טובים שהיו לי , לפחות השנה, ואז יום אחרי פשוט בלי כל סיבה, ובלי התראה מוקדמת הוא הכחיש את זה שאנחנו קרובים אפילו ברמת ידידות, כמו שאמרתי הוא יתרחק ממך ברגע שתתקרבו. ויום אחרי ובמשך 20 יום התנהגנו אחד לשני כאילו רבנו ממש אבל זה לא באמת קרה.
הכי קשה בלהפסיק לאהוב מישהו זה השלב הזה שאתה צריך להפוך את החשיבה שלך במוח בנוגע למשהו. קל להגיד "פשוט תפסיק לחשוב ככה וזהו" אבל קשה לישם. אבל ברגע שאתה מצליח זה משנה הכל. מתישהו הבנתי שאני צריכה לא רק לשנות את החשיבה אלה גם להתמודד ישירות עם הכאב. כל הזמן הזה היה לי עצוב להסתכל עלי ולהיות בסביבתו אבל לא באמת ירדו לי דמעות. אז הייתי צריכה לגרום לזה. כל אחד מתמודד עם כאב אחרת. ואני מתמודדת עם כאב בעזרת שירים הם הכי עוזרים לי להרגיש את הכאב עצמו. בחרתי שיר שימחיש הכי קרוב את מה שאני מרגישה ויהיה עצוב מספיק. שמעתי אותו שוב ושוב ושוב, ובנוסף כתבתי לו מכתב, מכתב של מה שהרגשתי באותו רגע, אמרתי על הכאב והתסכול והכעס והשנאה שאני מרגישה, תוך כדי שהקשבתי לשיר וגרמתי לעצמי סוף סוף לבכות עליו. ולא אני לא מזוכיסטית פשוט הייתי חייבת סוף סוף להתמודד עם הכאב הזה. ופעם ראשונה שבאמת בכיתי עליו ומכל הלב חחחח(אירוני). שרפתי את המכתב בסוף. וזאת הייתה הפעם האחרונה שהקשבתי לשיר הזה. הקדשתי אותו לתקופה הזאת, ובעוד כמה שנים אני אקשיב לו ואזכר בתקופה הזאת. זהו פה התחלנו בערך את ה20 יום האלו. ובסופם בא השלב האהוב עליי כמו שאמרתי "סגירת מעגל" דבר ראשון נפטרתי מהאגו כשראיתי אותו שוב בפגישות משותפות עם חברים, כבר התנהגתי אליו כמו פעם, החזרתי את הידידות שלנו קראתי לשלב הזה כולו "להחזיר את החברות" בשלב השני, לא זוכרת כתבתי לו משהו בטח ברכה לאיזה משהו שהיה לו, השקעתי. ובשלב השלישי פשוט הצלחתי להסתכל לו בעיניים ולהבין שאני לא מרגישה אליו כלום, ולהגיד לעצמי בלב שהוא פגע בי ולהבין שממש לו אכפת לי כבר ממנו. הכי הכי חשוב להבין שאני יותר בחיים לא אצליח לסמוך עליו אחרי שהתמודדתי עם זה. כי להבין שאתה לא יכול לסמוך על מישהו שסמכת היה הכי קשה בשבילי. יותר קשה מלהפסיק לאהוב.
והפוסט הזה הוא סוף סגירת המעגל שלי. לשפוך את הכל, להיזכר, ולסגור את זה יפה. כי "סגירת מעגל" זה כשאתה חוזר לזה ומסיים את זה בצורה יפה, ומשנה את הגישה שלך למה שכבר קרה. אז יקרים שלי, אני רוצה לומר שלהפסיק לאהוב מישהו ולחשוב עליו כל היום זה קשה, קשה מאוד, אבל אפשרי גם אם אתם חושבים אחרת. פשוט תפסיקו לחשוב איך שאתם חושבים. אולי זה לא קל אבל קדימה יש בפניכם דרך ארוכה. בנוסך חייבת לומר שנראה לי שזה הפוסט הכי ארוך שהיה לי. כי אמרתי הכל.
פה סיימתי את דבריי.
מרגישה משוחחרת ומוכנה סופית להתחיל לרוץ הלאה ! בהצלחה !
| |
|
כינוי:
liat_adler
בבלוג זה
בכל הבלוגים
