לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

brand new day


מחשבה קטנה שעברה לי בראש ולא נותת לי לנוח. תנו לי דף תנו לי עט... צריך לרשום את זה !

Avatarכינוי:  liat_adler

בת: 27




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2016    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
2829     




הוסף מסר

2/2016


אני כותבת, כותבת בשביל לספר.

אני רוצה להגיד, להוציא, להתרוקן.

ב24 השעות האחרונות אני פחדתי, אני התאכזבתי, נפגעתי, בכיתי, כאבתי, כאב נפשי, כאב פיזי.

וכל הזמן הזה חיכיתי לרגע שאחרי, לעוד כמה ימים עוד קצת זמן ,שסוף סוף אגיד לעצמי "עכשיו אני אחרי, הכל מאחורי"

אני עדיין מחכה.

הפנים שלי שותקות ללא הבעה לא זזות, לא מחייכות, לא בוכות, אולי כי נמאס, או אולי כי סוף סוף עברתי את הניתוח.

אמרתי שאני תמיד אהיה לצידך כשתצטרך, אבל זה היה בתנאי, כמו עסקה, שגם אתה תהיה לצידי, תהיה שם אם אצטרך.

אתמול לא היית שם

היית צריך להיות שם

מבלי לבקש מבלי לומר לך מילה

מבלי לרמוז

סתם איך שהלב שלך מרגיש, כנראה שלא את הדבר הנכון הוא מרגיש

או שאני טועה בהתייחסות שלי לגביי מה הלב שלך צריך להרגיש.

היית צריך לתת לו את הקרדיט, ללב, שאולי הוא יבין אותי יותר ממך, אולי הוא ישמע אותי, את הבכי או את הצחוק, יותר את הבכי מהצחוק, 

איפה הוא היה? איפה? רק אותו, רק את הלב שלך, הכתף התחושה, רק זה מה שאתמול הייתי צריכה.

וזה לא היה, ועכשיו לא רק הפנים מהניתוח כואבות, עכשיו גם הלב.

 

נכתב על ידי liat_adler , 28/2/2016 19:35  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , האופטימיים , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לliat_adler אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על liat_adler ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)