המחלה של סופי

 שבוע אחרי, בערב שישי, הופעת מתחת לבייתי. התקשרת אליי שאני ארד, ושאם לא תספר לכולם ששכבתי איתך. ירדתי מהפחד.היית עם חברים שלך, שיכור. הרמת אותי ולקחת אותי לאותה הסמטה מלפני שבוע. התחלת להפשיט אותי שחברייך צופים. וקפאתי. לא יכולתי לעשות דבר. לא ידעתי מה לעשות. ושוב אנסת אותי ללא רחם. ושוב נכנסת לתוכי כשאני בוכה. הפעם לא צרחתי, רק דמעות יצאו מתוכי. חברייך צחקו. הכאב שלי דירבן אותך להמשיך. שמת את היד שלי עלייך ודמעות המשיכו לצאת. ליטפת אותי מכל כיוון. שסיימת ברחתם. אתה והחברים שלך. והשארת אותי לבד. שוב.

פקחתי את עייני והסתכלתי עלייך. "אני לא מכירה אותך" אמרתי. גיחכת והחיוך נמחה לאט לאט מפנייך. "את לא מכירה אותי?" אמרת לאט לאט והתקרבת אליי עוד. "לא.אני לא יודעת מי אתה ומה אתה רוצה ממני". עניתי וניסיתי להביט לך בעיינים. הוא חייך כלא מאמין התרחק מהשולחן ואמר "נראה מה זה לא מכירה אותך".
כשהוא הלך הרשתי לעצמי לרעוד. אחרי 2 דקות יואב חזר וסיפרתי לו הכל. הוא חיבק אותי חזק. רעדתי כולי. הוא קיפל את השולחן והלכנו הבייתה.