לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Survivors




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2013

פרק ראשון


1

"Imagine there's no heaven"

 


מעולם לא יכלה הנערה להרגיש קרובה יותר לגן עדן.

התמונות חקוקות בזיכרונה באכזריות בעוד דמעותיה גואות בעיניה ופוגשות במי המלח המקיפים אותה.

אורות עגולים וזעירים מרצדים מול פניה הקופאות, הליה מצליחה ללכוד בעיניה רק פנים אחדים ומשונים תוהים ומבוהלים.

חוץ ממנו. הוא היה לבוש בכובע קסקט שבדרך משונה עוד נותר על ראשו, ביציבות כזו שרצתה הליה להרגיש יציבה ברגעים מפחידים שכאלו.

"הצמדו לספינות הקרובות!" קול מחוספס ומקרטע הדהד ברחבי האזור החשוך. הליה מעולם לא הרגישה כה עיוורת, אך היא לא ראתה שום ספינה קרובה, רק תמונות עמומות הנחרטות ביגון בזכרונה.

האם חקוקה בה גם חרטה?

מבטה נע בין החשכה לאורות הנעים לנגד עיניה. בגדיה הקלילים עכשיו כבדים, היא יכלה לשקוע בהם לו לא הייתה אוחזת בארגז החלקלק.

היא תיארה לעצמה את האנשים הקבורים תחת המים התובעים עליה לקפוא באפלה העוטפת אותה.

הליה לא הצליחה לייצב ולמתן אף מחשבה שחלפה בראשה, מכיוון שחלפו רבות כמותן, כמו סערה שאינה פוסקת.

"את מתכוונת לזוז בזמן הקרוב?!" יד זרה נשמטה על ידה החיוורת. קול מוכר קלושות, האם זה הנער שפגשה אתמול ליד העמוד התומך של הספינה?

הליה שתקה במבוכה והחלה לזוז לעבר מקום כלשהו. טוב- לעבר החשכה בעצמה.

העננים העיבו מעל ראשה, היא תהתה בעצמה מה מתחולל בה, האם זה רעד? בהלה? פחד? היא החלה להריץ את הרגשות הבוערות בה.

רגליה הבועטות במים הדלוחים פוגשות במשטח ישר וקשיח באופן מחריד, זוהי הספינה.

לפתע האורות שריצדו מול עייניה היו קרובים כל-כך, שהיא יכלה לזהות את פני האנשים החוששים שחשה בנפשות יקירם צונחות אל מעמקי הים.

טיפות הגשם הצליפו על גופה הדקיק בשקט מצמרר.

מבטים חסרי אונים וממורמרים מתחלפים בין האנשים המפוחדים, הליה לא האמינה כל-כך למתרחש. זה היה איום מכדי להיות אמיתי. זה היה מבלבל, סוג של שוק חבט בחוזקה בכל האנשים. אך הליה פקפקה בזה, זה היה... לא אנושי, ובכל אופן לא התיימר גם להיות אנושי.

זה היה מפחיד.

נוכחותם של האדם מבוגר והנער הזקופים והזחוחים לא הראה שום חת כלשהו. הם בלטו מבין כל האנשים המכווצים בקור ובפחד. הליה הצליחה לכלוא את פניהם בעיניה האפורות כמתכת. היא עדיין מצליחה להרגיש את אותם תחושת של אי היציבות שנשמטה מן הספינה.

ברגעים כאלו, הזמן עבר כל-כך לאט, כמעט כמו מועקה הכופה עליו לעצור לשניות החולפות לעיתן. וכך הלחץ בבטנה של הליה התעצם בחשש, הליה רצתה להיסחף למצולות במקום לשרוד את הזמן האפל הזה. היא העדיפה זאת בהרבה.


-

בשבוע הבא הפרק השני D:


 

נכתב על ידי , 4/11/2013 17:52  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי: 

בת: 28




הבלוג משוייך לקטגוריות: סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לניר D: אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ניר D: ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)