יום רביעי - 21:58
הכאב הזה בחזה
כשאת יודעת שלא עשית שום דבר רע
ורק עצם הקיום שלך הוא זה שמפריע
לאנשים לחיות.
"אחת הבנות מהאולפנה ראתה אותכן
מתנשקות עם לשון באוטובוס
היא באה להגיד למחנכת שלה שהיא מזועזעת
למה נראה לך שהיא צריכה להיחשף למידע כזה"
זה מה שהמנהלת אמרה לי היום
תודה.
אבל סליחה.
אני לא אלך לשום מקום כדי שבנות לא יחשפו ל
"מידע כזה".
אני לא אנסה לרצות את כולם .
כי בסוף ... אולי כולכם תהיו מרוצים אבל אני פגועה.
ואם את גבירתי המנהלת רוצה שבנות לא יחשפו ל-
"מידע כזה"
כדאי שתעברי למאדים . מכיוון ששם בנתיים אין לסביות .
וגם חמצן.
אם הן לא יחשפו למידע כזה מימני ... זאת אולי תהיה השכנה..
או אולי השכן .... או קרוב משפחה.... חברה טובה... ואולי
במקרה הקשה ביותר :
סתם מישהו ברחוב.
אבל בואו נתחיל מההתחלה.
לפני כמה חודשים .. היועצת הבית סיפרית שלנו החליטה שאנחנו צריכות
לדבר ... וזהז היה סבבה. כי היא באמת ניסתה לעזור.
היא הסבירה לי שאני והחברה שלי צריכות להנמיך פרופיל .
וזה הכול . כול עוד זה לא בתחום בית הספר שלי.
וקיבלתי .
בנות דתיות .. תמימות.
צריכות מוסד שיגן עלייהן מהעולם שבחוץ .
ואני מבינה.
אז מה היה כול כך שונה היום ?
א. שיחה משולשת גם עם המנהלת
ב. באים להתיף לי על מה שבנות רואות אותי עושה
מחוץ לתחום בית הספר.
ג. מנסים להצמיד לי טיפול פסיכולוגי
ד.מקשרים את זה ישר לגירושים שקרו לפני 3 שנים ושאני נסערת
טוב אז אם עדיין לא הבנתם ... עליי לחפור לכם עוד טיפה.
בפגישה הראשונה שלי עם היועצת ... דיברנו על תחום בית הספר.
לא הייתה מילה על האוטובוס הביתה .
שום מילה. ועל זה באים להטיף לי דווקא.
דבר שני אני שונאת פסיכולוגים
ודבר שלישי ... לא באמת משנה להם מה אני מרגישה .
כואב לי בחזה
עמוק עמוק בפנים
זה לוחץ
זה מציק
בבקשה
תפסיקו להתעניין
בחיים של אחרים
לפלוש לתוכם כמו אל ספרים
לקרוא אותם עד שהם נשחקים
להרוס אותם מבפנים
לצייר חיוך על הכריכה
כך שאף אחד לא ידע
שבפנים יש בעצם
סיפור
נורא
שמישהו יעזור לי
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
