אז בראשון הקרוב,
בחצות, אני פותחת פרק חדש בכרך הראשון של חיי.
מצפות לי מספר רב של שעות לשהות באוויר השמיים הפתוחים,
מעל לאוקיינוס האטלנטי,
ואני בטוחה שזה יהיה רגע מיוחד.
המזוודות עדיין רק מקבלות צורה, אופייני לי.
ואני נעה בטבעיות בין תחושת אושר עילאי, התרגשות, לחץ, תהיות, געגוע ותקווה.
לרוב אני חשה משהו שמרגיש כמו מיקס של כל התחושות הללו יחדיו.
אני מצפה לפרק הזה בכליון עיניים מסיבות רבות
מלבד העובדה שסוף סוף יגיע האיחוד המיוחל שלי עם אחת הנשמות היקרות לי מכל,
עם אהובי, שהמרחק בנינו בשלושת החודשים האחרונים כמעט קרע באופן מוחשי את ליבי ממקומו,
אני מצפה ומקווה שהמקומות החדשים, הריחות, האנשים, השפה, המוזיקה.. התרבות והחוויות,
יפעימו בי מחדש השראה חזקה ורעננה לכתיבה, ציור, שירה, ריקוד, ובעצם כל סוג של יצירה, ורעיונות מכל תחום וסוג שהן.
לאחרונה מצאתי את עצמי גם במישור היצירתי דיי תקועה.
לפעמים מלאת רעיונות, ליצירות, לפרוייקטים, לדברים חדשים רבים שברצוני לנסות..
אך ללא תזוזה.
ולפעמים- ריק היסטרי שעופף את הדמיון שלי ,שנותן לי להפליג ולשהות בתהיות קיומיות שחשבתי שכבר זנחתי, משום שלא הובילו אותי יותר מידי קדימה. 
הלוואי שהפרק הזה יהיה פרק של פריחה עצמית ולא רק זוגית
אני חייבת לזכור את זה
לאפשר לעצמי את זה
לזכור להיות בשחרור כל הזמן
ולחוות כל רגע ורגע בהווה
זו תחושה כל כך משכרת

כך בוודאי, אמצא את המוזה שאני מחפשת
שם או פה
אני צריכה להשתכר מהווה


 

הלוואי שהיה לי כוח על - טבעי
שאוכל להעלם באופן מוחלט מכדור הארץ בכל פעם שארגיש מצוקה
אוטומטית
שאוכל להתחפר באדמה כמו שאני כל כך הרבה פעמים רוצה
שאוכל לעצור את הנשימה ליותר מרגע
ויותר משניים
שאוכל לעוף במקום סתם לא להרגיש את הרגליים
שאוכל לטבוע לנקודה מרוחקת בגלקסיה 
במקום לטבוע ממחנק וחרדה
הלוואי שהיה לי כוח על - טבעי
שיכולתי לא להיות פה,

אפילו לא דקה
-