מעולם לא רציתי כל כך לבכות ומעולם לא הייתי כל כך ריקה מדמעות מעולם לא הייתי כל כך מנותקת והדבר היחידי שאני רוצה נמנע ממני על פי "חוק" האושר שלי נאסר עליי
הלוואי שהיית פה לחבק אותי לנצח..
-
-
שמישהו יציל אותי מעולם לא כאב לי כל כך אני לא יודעת מה לעשות כדי שזה יפסיק
הלוואי שהיה לי כוח על - טבעי שאוכל להעלם באופן מוחלט מכדור הארץ בכל פעם שארגיש מצוקה אוטומטית שאוכל להתחפר באדמה כמו שאני כל כך הרבה פעמים רוצה שאוכל לעצור את הנשימה ליותר מרגע ויותר משניים שאוכל לעוף במקום סתם לא להרגיש את הרגליים שאוכל לטבוע לנקודה מרוחקת בגלקסיה במקום לטבוע ממחנק וחרדה הלוואי שהיה לי כוח על - טבעי שיכולתי לא להיות פה,
ואז מגיע הרגע הזה שאת קולטת מי באמת נמצא בחייך ברמה שבאמת נחשבת אני מתכוונת לא ב"מה קורה" או ב"טוב לראות אותך" או בבדיחה מצחיקה בקבוצה בוואצאפ שמנטלית כבר נטשת ולא בלייק בפייסבוק או בשיתוף או בשיחה של "נו בואי נפגש כבר" כן אז מרגיש כאילו אף אחד לא שונא אותך כאילו את מוקפת באהבה ואת כזו מזליסטית כי מה הסיכוי שמישהי כמוך תהיי כל כך נסבלת ואהובה על יותר מבן אדם אחד? שחייב. גם ככה לאהוב אותך. ואז מגיע הרגע הזה שאת קולטת שלא ושאין לך באמת לאן להתקשר לא במובנים שלך לא ברמה שבאמת נחשבת לא כמו שהיית רוצה ואז את שוקעת ושוקלת ובוכה בלי דמעות בשקט ואוכלת כל איבר בגוף עם הלב שלך מנסה להתכלות לבד ואת עדיין פה ונמאס לך מהכל מרגיש לך כאילו כל העולם הזה מפלסטיק כולם חושבים שהם יודעים יותר או פחות וממשיכים לצעוק אחד לשני " תפסיק לחשוב שאתה יודע הכל" נוזלים מאגו ומדיפים צחנה של גאווה מטומטמת כזאת וכסף כסף כסף בטח אני נשמעת כמו איזו תימהונית או אחת של שלום ואהבה שנחתה מהמזרח או דיכאונית אבודה של האינטרנט אבל בתכלס אני חצי מחייכת עכשיו כי הרבה זמן שלא פרקתי ככה את פירור המחשבות שלי על העולם הזה ועל כל הקקי הזה שצף פה באוויר אופטימיות כן דבר מקסים. יכול להפוך את עולמך. להרים אותך לשתול באנשים אבודים תקווה
להקים את החיים, לחיים. והפסימיות? משתקת מכלה מאדה היא אוכלת אותך מפרקת אותך לרסיסים לפעמים סתם שוברת לחצי כדי להשתעשע בעובדה ששני חצאיך מנסים לנשום לבד תכלס נשבר אבל חייבים להמשיך לזוז.. חייבים להרים את הראש לפעמים צריך להסתכל על העולם בצורה השטחית ביותר שאפשר, כדי שיהיה למה לקום בבוקר לחייך מסרטון ריק מתוכן ברשת חברתית כזו או אחרת, להביט במראה ולשכנע את עצמך שאת יפה ורזה וכל מה שאת אומרת לעצמך שאת צריכה להיות וכוסעמק למה את לא ככה אבל רגע רגע. לא הכל בסדר את אחלה, תראי סך הכל, כמעט הכל במקום ויש לך ידיים ורגליים ומישהו לאהוב בערך ומישהו שדואג לך קורת גג, אוכל תהיי אסירת תודה דאמט! אז את תקומי בבוקר ואת תשכנעי את עצמך שיש בעולם הזה הרבה יותר ואת תחייכי איכשהו גם אם אין למי להתקשר כל הזמן גם אם את לבד -
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הגברת המפולפלת