אז בראשון הקרוב,
בחצות, אני פותחת פרק חדש בכרך הראשון של חיי.
מצפות לי מספר רב של שעות לשהות באוויר השמיים הפתוחים,
מעל לאוקיינוס האטלנטי,
ואני בטוחה שזה יהיה רגע מיוחד.
המזוודות עדיין רק מקבלות צורה, אופייני לי.
ואני נעה בטבעיות בין תחושת אושר עילאי, התרגשות, לחץ, תהיות, געגוע ותקווה.
לרוב אני חשה משהו שמרגיש כמו מיקס של כל התחושות הללו יחדיו.
אני מצפה לפרק הזה בכליון עיניים מסיבות רבות
מלבד העובדה שסוף סוף יגיע האיחוד המיוחל שלי עם אחת הנשמות היקרות לי מכל,
עם אהובי, שהמרחק בנינו בשלושת החודשים האחרונים כמעט קרע באופן מוחשי את ליבי ממקומו,
אני מצפה ומקווה שהמקומות החדשים, הריחות, האנשים, השפה, המוזיקה.. התרבות והחוויות,
יפעימו בי מחדש השראה חזקה ורעננה לכתיבה, ציור, שירה, ריקוד, ובעצם כל סוג של יצירה, ורעיונות מכל תחום וסוג שהן.
לאחרונה מצאתי את עצמי גם במישור היצירתי דיי תקועה.
לפעמים מלאת רעיונות, ליצירות, לפרוייקטים, לדברים חדשים רבים שברצוני לנסות..
אך ללא תזוזה.
ולפעמים- ריק היסטרי שעופף את הדמיון שלי ,שנותן לי להפליג ולשהות בתהיות קיומיות שחשבתי שכבר זנחתי, משום שלא הובילו אותי יותר מידי קדימה. 
הלוואי שהפרק הזה יהיה פרק של פריחה עצמית ולא רק זוגית
אני חייבת לזכור את זה
לאפשר לעצמי את זה
לזכור להיות בשחרור כל הזמן
ולחוות כל רגע ורגע בהווה
זו תחושה כל כך משכרת

כך בוודאי, אמצא את המוזה שאני מחפשת
שם או פה
אני צריכה להשתכר מהווה


 

הלכתי מעט אחורה

הנקודה בה הייתי מתעמעמת

הנקודה אליה שאפתי נעלמת

אך אני נזהרת

מתקנת.

ועכשיו,

כשאני ניצבת כאן- מתבוננת,

העולם נראה כל כך שקוף שאני כמעט נרדמת.

זזה באי נוחות על הכיסא 

מחפשת מפלט לא קיים

מרימה מבט ונושמת

הולכת קדימה, אומרת.