טוב אז אני שוב כאן... עצבנית כהרגלי.... למה כי נו... איך הבצפר שלי יכול להוציא אותי לחופש בלי לתת לי טונות של שיעורי בית עם מיליון מבחנים ישר אחרי החופש וכמובן שיעורים לחופש איך לא???
אני כבר לא יכולה ככה אני נקברת פה מתחת לארמה של יאוש אני לא יודעת איך להתמודד גם אם זה נירא מבחוץ כאילו אני בסדר, שאני מסתדת.. אני מבינה שיש מורים שלא יודעים ללמד אז הפיתרון שלהם הוא להעמיס הכל על התלמיד בחופש וככה לצמצם פערים. לפי דעתי זאת פשוט שיטה לענות תלמידים שחיכו חודשיים בשביל לצאת לחופש (מה שלא נכון השנה לתושבח הדרום אבל...).
אני רותחת מעצבים על כל המורים האלה אבל גם עלי הרי בסופו של דבר יכלתי להתחיל קצת לפני ללמוד אבל היה לי מבחן ואז התחלתי לקחת שיעורי נהיגה ואז החלטתי לקחת יום חופש ואז עוד משהו ועוד משהו. אבל מה שאני עדיין לא מבינה זה מה לעזעזל עבר למורה הזאת בראש... כל המורים משחקים אותה מבינים-כן אני יודע כמה זה קשה גם אני הייתי בגילכם אני יודע שיש לכם עוד שיעורים אבל אני לא נתתי שיעורים אף פעם.... כאילו נו באמת אם יש לך חוסר בחומר כנירא שאתה לא מצליח להשטלת על הכיתה וזה לא אשמתי בדרך כלל, אני בדרך כלל השקטה זאת שלא עושה הרבה רעש ולא אוהבת הרבה תשומת לב... ואם אני כבר כן עושה משהו חריג אז פתאום מתייחסים עלי כמו איזה פושעת כאילו אני אחראית לכל מה שלא בסדר..
אני מרגישה כאילו עדיין תחילת שנה כאילו אני תקועה או משהו לא עשיתי שום דבר (לפחות במובן החברתי) שיתן לי הרגשה כאילו שינתי משהו משנה שעברה... כלום... וזה מכניס אותי לדיכאון. אני יודעת שזה מפגר אבל מה אני כבר יכולה לעשות אני פשוט לא בנאדם כל כך פתוח ואני לא מספרת פה כל דבר ודבר וזה לרוב כי אני לא רוצה שאם משהו שמכיר אותי במקרה יחבר בין הדברים יבין מי אני אבל בגדול החיים שלי די מאפנים. אני כיתה יא אפ פעם (וזאת פעם ראשונה שאני מודה בזה ב"קול" אז אל תקשו עלי) לא היה לי חבר ממש או אהבה (?!?!) ואני לא הבנאדם הכי פפולארי או משהו ונו... די חרא לי עכשיו אז לא בא לי להוסיף עוד כל מיני פרטים מדכאים על החיים שלי. לפעמים פשוט בא לי למצוא את הבנאדם הזה שיקשיב לכל השטויות שלי ולא יתן על זה ביקורת ובסוף רק יחבק אותי..... אני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שסתם ישבתי וחיבקתי משהו לא בשביל להגיד ביי או היי. נימאס לי להיות זאת שכל החברות שלה יושבות ומדברות איתה על חבר שלהן ורק היא יושבת ושותקת כי אין לה מה להוסיף בנושא הרי לה אין אחד או שהיה בתקופה האחרונה...אני מבינה שמשהו כנירא לא בדר בי אבל אני פשוט לא מצליחה לשים על זה את האצבע שלי ... אולי אני נירא נורא ואני פשוט לא מודעת לזה.... אולי באמת יש לי אופי עד כדי כך קשה שאי אפשר פשוט להסתדר איתי... אני כבר לא יודעת מה זה יכול להיות....
טוב הכנסתי את עצמי לאפילו יותר דיכאון אז אני מעדיפה לא להמשיך לכתוב עכשיו אבל אולי מאוחר יותר בכל מקרה רציתי לכתוב רק עוד שזה נירא לי הפעם היחידה עד עכשיו שכתבתי על עצמי משהו מביך (?!?!) או אולי כנה אני לא יודעת איך לקרוא לזה בכל מקרה אני מקווה שלא תהיו יותר מדי קשים איתי (אם בכלל משהו קורא את זה...)
אני מבינה שאני די משעממת אבל אני אשמח לתגובה מדי פעם רק כדי לדעת שיש פה משהו מדי פעם (או שלא).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
