יש לי מין תחושה כזאת שפשוט בא לי לכתוב ... לא חשוב מה, לא חשוב על מה או למי אלא פשוט סתם לכתוב... בלי שום פואנטה או מסר ...סתם, לכתוב סתם. אין לי משהו יותר מידי מעניין להוסיף.. אבל אולי בכל מקרה אני אכתוב בכמה שורות על חיי האישיים והפרטיים כי אני מרגישה שבמקום לפרוק את העצבים שלי אני מסתובבת סחור סחור ולא מגיעה לפואנטה רק כי אני מפחדת שמשהו שמכיר אותי יבין מי אני ועל מה אני כותבת ואני עדיין לא מוכנה לקום ולצעוק את מה שכתוב פה בקולי קולות...
היום גיליתי כמה אני חלשת אופי באמת ....
אז ככה עמדתי בתחנה וחיכיתי לאוטובוס ונהיה לי ממש משעמם אז החלטתי לשלוח הודעה למשהו וכשפתחתי את ההודעות ראיתי אותו בין אלה ששלחתי להם הודעה לאחרונה אז ניכנסתי לראות מה כבתי כי לא היה זור לי על איזו שיחה מעמיקה שהייתה לנו וראיתי שבאמת לא ממש דיברנו אז ברוב טיפשותי שלחתי לו הודעה, וכן... קרה שהוא ענה לי מה שדי הפתיעה אותי... בכל מקרה הייתה שיחה די רדודה אבל זאת לא הפואנטה (ואי אני בטח נישמעת מזה פלצנית... באמת שלא התכוונתי) הפואנטה היא שאשכרה דיברתי איתו, אחרי שהבנתי כמה הקשר בנינו דפוק ושהוא לא אמור בכלל להתקיים אני משום מה ממשיכה להתעקש להישאר איתו בקשר ולהשאיר אותו תקוע לי בזיכרון..... לא, לא היה ביניינו כלום וגם לא יהיה אבל כן פעם הייתי טיפה ממש טיפה דלוקה עליו (נירא לי שכבר כתבתי את זה איפשהו..) אבל זה כבר עבר מזמן היום אני סתם אוהבת להסתמס איתו כשממש משעם לי כי זה הבנאדם (הכמעט) היחיד שלא איכפת לי לחפור לו סתם ככה...
בקיצר אחרי כל החפירות אני מקווה שהבנתם שאני חלשת אופי אבל אני מקווה שלא תנצלו אותי בגלל זה (לפחות לא יותר מדי).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
