טוב אז הינה נכל חוזר לקדמותו ואני שוב נימצאת פה כדי לחפור לכם....
אז השבוע הגעתי למלא תובונות.... הראשונה והמשמעותית בניהם היא שאני שונאת (ואני לא מגזימה) את כל הכיתה שלי חוץ מבנאדם אחד...
הם כאלה ילדים מפגרים וחצופים וכל אחד מלכלך על השני מאחורי הגב.. כאילו ניכנסתי לכיתה ופיתאום שמעתי שיחה של שתי בנות שחשבתי שהן חברות שלי והן פשוט ישבו שם וריכלו עלי (?!?!?!?) כאילו מה ? איזה מין חברות אתן ואז הגעתי להבנה שבעצם כמה שהכחתה שלי מנסה להראות שהיא מגובשת.... אז היא הכי לא.
אני כל כך רוצה לקום יום אחד לבוא לבצפר וכשכולם יושבים בכיתה לקום ולצעוק להם את כל מה שאני חושבת עליהם על כמה שהם מנסים להראות שהם הכי קדושים שיש כשבעצם הם סכסכנים ושקרנים ורכלנים ופשוט כמו שאאומרים להעמיד להם מראה מול הפנים ... הבעיה היא שאני לא מאלה שיש להם אומץ.... אבל אני חושבת שמה שחברה ממש טובה שלי אמרה הוא נכון שאני מהאנשים שאוגרים ואוגרים עד שבסוף הכל מתפוצץ... ואני מאמינה שזה יקרה ממש בקרוב ואולי אפילו בשבוע הקרוב .. אני רק מקווה שזה יהיה משמעותי ושהם סוף סוף יקלטו כמה שהם דפוקים...
בקיצור אני לא יודעת מה עוד להוסיף בסופו של דבר אני מגלה שתכלס אני לומדת בכיתה שלכל אחד איכפת רק מעצמו...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
