עד שהגברת השמנה תשיר

בשגרה החדשה שלי אני נמצאת הרבה שעות ביום במדשאה הזאת 

ובגלל שהוא גר דקה הליכה משם אני רואה גם אותו שם.

לפני כמה ימים ביחד שכבנו על הדשא והסתכלנו על השמיים אמרת שאתה רואה נצנצים ושאלתי אם יש לך את זה ביותר גיי הסברת לי שזה נראה כמו פתיתים בתוך כדור בדולח מאלה שהופכים ובעולם הקטן בפנים נעשת סערה של פתיתי שלג מלאכותיים.

ניסיתי לראות אותם גם ולא הצלחתי אז סתם דימיינתי את הכדור הזה שראינו בטבריה ביחד.ודימיינתי אותנו בתוך כדור כזה ותהיתי מי מחזיק אותנו כמה ימים אחרי זה היה לי משפט,ונזכרתי מי מחזיק אותי ויכול לעולל בעולם הקטן שלי סערות כרצונו.

היום לא רציתי להעיר אותך וגם רציתי להיות לבד אז שכבתי על המדשאה הענקית שלי משהו כמו שעתיים ובין לקריאה של צלה של הרוח לבין רביצה סתמית בשמש שיצאה מידי,פעם צילמתי קצת.

במקום הקבוע שלי במדשאה זה כרית של תלתנים לחים ונעימים אני כבר כמה ימים מחפשת אחד עם 4 עלים,וטוב כנראה שאין לי מזל..

אני D:

כשראיתי את כול העננים האלה הדבר היחידי שהתנגן לי בראש זה השורה הזאת,מה שהכניס אותי קצת לדאון ולנוסטלגיות אבל גירשתי אותו מהמחשבות והתעמקתי במוזיקה.

"תראי עננים שחורים.."

שורה תחתונה: אני לא יודעת לצלם אבל כאן זה המזבלה של המחשבות שלי.

והיה גשם ושכבתי בגשם והיה לי כול כך כיף שם,להיות לא שפויה באמצע העיר במדשאה הענקית שכולה שלי ואף אחד לא מפריע לי

כשירד גשם בידיוק שמעתי את השיר דשא של גבריאל

"דשא גדול לחות בעצים

ילד קטן מסתתר מסתתר מעולם

הוא רץ מהר כשהטיפות מכות

הוא רטוב ומחייך

הוא ומסרב לעזוב...

הוא חולם שהוא עף

מעל האנשים

יש לו עולם רוחש בראש

וזה הסוד שלו.."

וזה עשה אותי שמחה וחייכתי על המדשאה הרטובה בחולצה קצרה כשאף אחד לא רואה אותי ולא נוגע בי.

וגם הצלחתי לראות את ה"נצנצים" שהוא דיבר עליהם פשוט צריך לא לרכז את המבט בכלום ואז רואים מלא נקודות בהירות והאמת היא שגם קצת מנצנצות אני מקווה שאת הכדור שלי מחזיק עכשיו מישהו יותר נחמד.