עד שהגברת השמנה תשיר

אז כן,משהו שלא ציינתי.

היה קטע ביני לבין ליל,בתחילת הקשר עם טימי,התוודתי שפעם מאוד נמשכתי אליה,היינו שיכורות,התנשקנו.

בפעם השנייה האמת ,פעם ראשונה התנשקנו ביום ההולדת שלי,ביוזמתה בערך.

היום חטפתי התקף עצבים,פסיכוזה,מחזור..איך שלא תקראו לזה.רציתי על סבתא שלי,קראתי לה מפגרת,זונה זקנה,טיפשה.. צרחתי , צעקתי ,זרקתי דברים ובינהם תמונה ממוסגרת שלי בתור ילדה קטנה .

בתמונה אני עומדת עם ורד אדום בגובה שלי עם שיער בלונדיני קצר,עיניים כחולות וחיוך של מלאך,דיברתי את התמונה הזאת בהתקף הזעם ואז סבתא שלי התחילה לכעוס,אני צעקתי בתגובה שתפסיק להתייחס לתמונות האלה כאילו הם הנכדים,ואני כבר לא הילדה הזאת.

יצאתי מהבית שלה זועמת,בדרך החלטתי לקפוץ לעבודה של כימי 

במחשבה שכוס תה או חיבוק ירגיעו אותי,ליל התקשרה,נפגשנו בדרך

אמרתי לה שאני שוקלת לחזור לקחת כדורים,ואני מפחדת.

אבל כמו בדרך כלל,עברנו לנושאים הומוריסטים יותר בלי ששמתי לב אפילו,אחר כך הגענו לטימי לעבודה,לא היו הרבה לקוחות ובעיקר ישבנו בחוץ וצחקנו הרבה,במשמרת הזאת היה עוד חבר טוב.

כול כך רציתי להגיד לטימי שאני אוהבת אותו,אחרי בפעם ההיא שהתנשקנו ובין לבין לחשתי שהתגעגעתי,מה שדרך אגב דרש ממני מאמץ אדיר,התחושה השתנתה למשהו טוב יותר,ועוד יותר טוב כשהוא ענה גם אני ,אבל לא,לא הצלחתי,וזה כזה דפוק,אני יכולה ונוטה להגיד לאנשים הקרובים אלי שאני אוהבת אותם,אבל כאן זה אחרת לגמריי.

כשאני וליל הלכנו העלנו איכשהו את נושא האמהות "טוב לפחות היא לא משתפת אותך בחוויות מיניות" אמרה ליל והדרך שהיא אמרה את זה סיקרנה אותי "אמא שלך שיתפה אותך פעם במשהו כזה?"

שאלתי "לא,אבל היא שאלה אותי דברים כמו,את רוצה שאני ואבא נתבקש? זה יהיה טוב,אני ואת נלך לגור איפושהו רחוק ' ולא היה לי לב להגיד לה,אני לא אוהבת אותך אני רוצה לגור עם אבא"

חשבתי על מה שהיא אמרה,"טוב למזלך לא היית צריכה לבחור"

מו אחרי שתיקה קצרה היא הפילה עלי את הפצצה .

''את יודעת,אני חושבת שאני באמת מאוהבת בך מנטלית"

המחשבות שקדחו לי בראש קפוא לשנייה ואז התחילו לרוץ מהר יותר.

לה יש את א' לי יש טימי ,דיברנו על זה כבר,ו"מה זה אומר מנטלי?"

אני יודעת בגדול מה זה אומר..אבל מה? ''אני אוהבת את מה שאת אומרת,איך שאת מתנהגת,ואת מה שאני חושבת שאת חושבת"

כאילו..רגע,זה כמו לאהוב בלי להימשך ? ואני מנסה לתאר מה היא חושבת שאני חושבת,ומה שבטוח היא לא תנחש בחיים.

אלא אם כן את קוראת פה חוצפנית...

טוב,אני לא יודעת ,כול העיניין הזה עם ליל תמיד נגמר המבוי הסתום של: "אבל יש לך את א' ואת מוכנה למות בשבילו וכול זה"

"זה שהוא יכול להרוג אותי לא אומר שאני מוכנה למות בשבילו"

בן זונה.. בכול מקרה זה לא נגמר בשם הארה.

פשוט חזרתי לבית של סבתא שלי,ובלי לדבר נכנסתי למקלחת.

רציתי לטבוע שם,לקלף את כול כולי עד שלא ישאר ממני כלום,גם זה מדאיג אותי ,בזמן האחרון יש לי יותר מידי מחשבות אובדניות .

לא חוזרת לסכין.כשצחצחתי שיניים התכוננתי להגיד לסבתא שלי שאני מצטערת,אבל גם היא לא בסדר.

אתם שמים לב? בזמן האחרון נורא קשה לי לדבר,אותך איתי.

בדרך לחדר שלי ראיתי שהיא החזירה את התמונה ,ליטםתי אותה,בלי זכוכית.ולרגע רציתי לבכות,לבכות על המפלצת שהפכתי מהמלאך 

אבל נכנסתי לחדר וקראתי את שכונת האסיד,עכשיו נזכרתי 

שכשהייתי קטנה,גזרתי את אותה התמונה בעצבים,ונורא כעסו עלי ושמו שם העתק,אולי בעצם תמיד הייתי מפלצת?