עד שהגברת השמנה תשיר

אצלי הכול הפוך,אני הפוכה.

טעיתי למה כול כך קשה לי להגיד לו שאני אוהבת אותו,ויתרתי על זה בשלב כולשהו.בנסיעות במונית ,בירושלים הקרה ,אני טימי,ליל ול היקר בדרך להופעה של אביב גדג',יכולתי לבקש משהו טוב יותר?

אז כן עשיתי לעצמי קצת לשיחות בדרך(כמובן) והייתי מפוצצת באקמולים.אבל הגענו צוללת,ונעמדנו בשורה הראשונה,שתיתי כוס יין קטנה ובגלל החפירות שלהם לגביי הכדורים לא הזמנתי בירה.

את המופע חימום עשה מישהו שלא הכרתי,אבל הזדהתי מהשורה הראשונה "אני לא מבין איך את עדיין חיה" כן,ל צחקק גם.

הוא עשה רק שלושה שירים שנשמעו דיי טוב,וכולם הסכימו איתי ובהמשך אני אפילו ביררתי איך קוראים לו:אביב נוימן,מומלץ.

אחר כך עלה אביב גדג' וההרכב שלו,קצת התעצבנתי על טימי שהניח עלי יד,זה מסוג הרגעים בהם אני צריכה את הספייס שלי,הוא עשה את כביש מהיר,עיר בלי זיכרון,ונוס בתמוז (!),חופה שחורה,הביתה..

בהתחלה לא שמתי לב שאני זזה,והכול שההופעה סחפה יותר,המוזיקה הקפיצה יותר ככה התפרענו יותר,אם הבעיות זיכרון שלי אני זוכרת שבדבר אלי,בכיתי,וכשהם ניגנו את קיטש,כול המחסומים נפרצו,ואני ל ליל וטימי הפכנו לגוף אחד מחולק ואנרגטי שקפץ וצעק ובכה.

פחדתי שזה יגמר, פתאום הם ניגנו את כול צעד ף,ונזכרתי באירוניה העצובה של החיים,איך ציטטתי מהשיר ש"שום דבר לא מת,הכול נשאר חיי'' ופחות משבוע אחרי זה היא מתה,בלי התראה.

בסוף ההופעה הוא ניגן שיר חדש שנקרא שרף אורנים,וכשהוא שר ''אמא האם את עדיין אוהבת אותי?" הפנים שלי הפכו לכלי קיבול של דמעות חמות,שגם ככה היו שם עוד מתחילת היום בגלל החום,ואז הם עשו את תפילה ליחיד,והדמעות המשיכו לזרום.

בסוף ההופעה לקחי בקבוק מים סגור מהבמה וגם טימי בהחלטה של רגע שפכתי עליו את המים וזה הפך למלחמה,כשהתנשקנו שיכורים

קצת ובעיקר בהיי מההופעה אמרתי "אני אוהבת אותך" בלי לשים לב אפילו,הוא פשוט נישק אותי ונבהלתי פתאום,שזה לא הדדי,שהוא אמר את זה רק בגלל הבגידה,אבל אז גם הוא אמר,אפשר למות בשקט.

עכשיו אני תוהה אם אני בכלל אוהבת אותו? לפעמים כן לפעמים לא.

בצלה של רוח נאמר שאם אתה עוצר לרגע להרהר אם אתה אוהב את הבנאדם אז איבדת את זה לתמיד.

מצד שני בצלה של רוח הוא היה מאוהב כול חייו בלי לגעת שזאת אחותו,אני אמצא מקור אמין יותר.

קשה לי להעמיד פנים אפילו שהוא לא עלה לי לראש בזמן ההופעה בשיר דבר אלי,בכיתי על האהבה הלא אפשרית הטיפשית שצמחה לה בתוך כלוב הצלעות,ואין לי את האומץ להכניס לשם את היד ולעקור אותה.