עד שהגברת השמנה תשיר

אני ושרק נסענו לראות סרט,זה שימח אותי,שרק משמח אותי וגם לסוע לקולנוע.

אקס מן משמח אותי,התמכרות חדשה .

מיץ תפוזים משמח אותי ובכללי דברים טעימים וכו שהיה נאמר אצלנו בפנימייה בחיבה "דביבונת מזון" 

ליל משמחת אותי,במחוות הפשוטות שמראות על אהבה.

משמח אותי כשאח שלי אומר לי שהוא אוהב אותי

וסופים טובים בספרים ובסרטים.

גם בקרים אחרי שלא ישנתי לפעמים משמחים אותי 

פרחים משמחים אותי ובכללי צמחים גם כאלה שאפשר לעשן אחמ אחמ.. כשאני צובעת את השיער לצבע "צבעוני" כלשהו זה משמח,מביא לי הרגשה קצת שונה.

ימי שבת בבוקר משמחים אותי,השקט שלהם.

חיות משמחות אותי (אני רוצה שרקן! או כלב..אבל גם פוני זה בסדר)

שירי רדיו משמחים אותי,ואנשים שמחייכים אלי סתם כי חייכתי אליהם.

צבעים משמחים אותי,בעיקר כשאני יכולה להתפרע איתם.

ובתכלס לא קשה לגרום לי להיות שמחה

אני פשוט צריכה לזחול מהמיטה על צד ימין

ושתהיה לי סיגריה בהישג יד.

מאז ימים קודרים יותר,בהם לא היה לי אף אחד לצידי

אבל באמת באמת. בימי המוסד והאשפוזים,כשהמשפחה הפנתה עורף ורציתי לסיים עם הכול.

אימצתי לעצמי "פילוסופיית חיים" שאומרת:

אין לי הרבה סיבות לחייך נכון.

אבל הביאו היום מיץ תפוזים לארוחת בוקר.

איזה זוג קשישים חמוד

היום מוציאים אותנו למושבה

או כול דבר קטן אחר,כי אין לי אור גדול בחיים,אז צריך לאסוף אורות קטנים שיספיק לי לאחר כך להמשך.

זה לא תמיד עוזר,לפעמים אני בבוץ וכלום לא מאיר עלי.

אבל תמיד יש אבל ...

צריך אור בשביל ללכת. 

וטוב,מחר מנפצים לי את הבועה או שמכניסים אותי לאחת יפה יותר

אז אני צריכה לישון את "שנת היופי".סתם,אני באמת לא יודעת איך עוד לא עברו לי השקיות מתחת לעיניים.

ובגדול אני סתם צריכה להיות יציבה נפשית מחר .

אז לילה טוב(?)