עד שהגברת השמנה תשיר

והיא עדינה איתי מלטפת את השיער הלא ברור באיזה צבע שלי

מחזיקה לי את היד שלא אקלף את הפצע על הברך

ומצלמת אותי ללא ידיעתי כשגבי אליה ופני אל הים.

ומחבקת אותי חיבוקים ארוכים,בלי לזוז בלי מבוכה.

ויש לה חלומות מוזרים והיא אוהבת תירס

ומכילה אותי כמו שאף אחד אחר לא יכול גם לא אני.

והיא החברה הכי טובה שלי.ואסור לי להתאהב בה.

אני חושבת שמעולם לא חוויתי אהבה כזאת כלפי בן אדם

שהיא לא רומנטית ופשוטה כול כך.

בלי יותר מידי כאב ותסכול ולכן בשלב מסויים הלבשתי עלינו את הרומן הקצר והמרפרף שהיה ממש כמו מצמוץ .

והסתכול היחיד שיש לי ממנה זה ברגעים בהם אני רואה אותה מכשילה את עצמה,משפילה עיניים ומכופפת את הגב

נותנת לאנשים לדרוך עליה ואני חורקת שיניים ובסופו של דבר תוקפת.

ככה אנחנו משלימות אחת את השנייה בניגוד לקלישאות זה נכון ופשוט כול כך,כאילו היא תמיד הייתה שם,הלכה איתי יד ביד וצחקה על הכול

כאילו מאז ומעולם היא דידי ואני גוגו שמחכים לגודו המסתורי.

ותמיד הייתי בביתה והיא בביתי,חולקות מיטה בלי מין.

רק סרטים שאחר כך נדבר עליהם ואז נירדם.