עד שהגברת השמנה תשיר

הם ישבו בסלון ואני איתם שם לא שם..הידיים רעדו המוח בער השדים בראש צרחו.בקושי זיהיתי את ליל שהסתכלה עלי והחזיקה לי את היד.

הגוף קפוא המוח בוער הידיים רועדות. הכול מפחיד הכול רע,הקירות מאיימים לקרוס ולבלוע אותנו למחוץ עד אבק.

גלים של כאב מזדחלים בתוך החלל הריק בין הבטן לגרון 

אני מנותקת. לגמריי מנותקת.

הולכת לחדר לישון.

6 בבוקר מתעוררת.שותה מי ברז וחוזרת לישון מקווה להירדם.

נרדמת חולמת חלום על מסע בזמן עם ליל ויש שם אותו וביחד אנחנו מטיילים בירושלים של פעם. 10:12 אמא שלי מעירה אותי.

אעטובוס,ספר,רעד בידיים. אני אצל ליל. סיגריה שיחה קצרה על אתמול ואז עבודה. אבק מחלונות שטיפת רצפה נקייה.עוד סיגריה.

נשאר רק להתנצל עכשיו,לבקש סליחה על השיגעון שלי מכול מי שהיה עד לו.