עד שהגברת השמנה תשיר

אתה מספר לי כל מה שאני יודעת רק הפוך.

"כל מי שהתאהב בי אי פעם היה בן אדם שבור ולהם הספיק רק החיוך שלי. אתה דיי שלם. אין לי מה להציע לך"

"יש לך הרבה מה להציע לי" אתה אומר ובשקט מוסיף "גם אני שבור"

אמא שלך התקשרה אלי היום להגיד לי שאתה לא במצב טוב וביקשה שאעודד אותך. אני בקושי מכירה את האישה הזאת. עם גוף של ילדה זקנה ועיניים מבועתות תמיד. כשהיא מעופפת בין החדרים בבית אני חושבת על ציפור חסרת מנוחה שמטפחת קן על פסגה משוננת של הר.

אבל אני סומכת עליה הפעם ולא על ההודעות המתחמקות שלך בווטסאפ.

אנחנו רק שני קיפודים של מצליחים להתחבק בלי לפגוע אחד בשני ולהתקפל עוד יותר.