עד שהגברת השמנה תשיר

כנראה שאני באמת בודדה אם חזרתי לכאן

למרות שלמדתי להתייחס לבדידות כאל גירוד מציק בגב.

אתמול בלילה בהיתי בתקרה והראש שלי התמלא בקולות

ורציתי לצאת ולרוץ עד שאני אשאיר את עצמי מאחורי

איפה ההורים שלך, ילדה? לכי, לכי הביתה. 

לא רע לי, לא עצוב לי,רק קצת כלום לי בערב שישי

ואני יודעת שאולי את קוראת פה, אבל לא כל כך אכפת לי

כמו שאמרתי אנחנו לא משחקות במי התגברה מהר יותר

והחיים של מי יותר טובים, ובכלל

אני אותה האחת שנותנת לאנשים לקרוא במחברת השירה בשקל שלי

כי אין לי סודות, אני ביוגרפיה מהלכת של כשלונות ונדודי שינה

כמו כולכם יא אפסים