עד שהגברת השמנה תשיר

נרקבת לי היד,

ככה סתם באמצע החיים

יד ימין מפסיקה לתפקד

ואני ערה עכשיו מכאבים

חורשת את יוטיוב הלוך וחזור

מחפשת שיר שישב בול

על כל מה שאני מרגישה ברגע זה

כי אני לא ממש מצליחה לתאר

מין ריקנות עגומה

ואולי קצת חשש

געגוע למשהו

זה תמיד געגוע.

אם לא הייתה נרקבת לי היד

יכולתי לישון עכשיו, נניח

ולא לבהות בתקרה ולחשוב מחשבות עגומות.

נניח רגע

שהיה יכול להיות טוב בעיר הזאת.

נניח שמחר אלך לים ואשכב שם בחול עד שתשקע השמש.

ואולי הכל יהיה בסדר מחר.