עד שהגברת השמנה תשיר

אמא

תחזירי אותי

למקום  החם

בין הרחם

ללב

כי אמא

לי אין 

מספיק

לב 

או רחם

להחזיק אותך.

אמא.

היד על ההדק עוד הינה

והיד שלך הרועדת

עוד אוחזת בשלי 

בבית החולים

הודת לאלוהים

לקול הצפצופים

לקול האמהות

המבכות

את ילדיהן שמתו

לילדים שלהן לא הגיע למות

בניגוד אלי

כנראה שאלוהים

לוקחת רק את הפרחים

ומשאירה רק דרדרים

לאדמה החרבה שלנו.

אני הולך ומועד

לא עוד לא עוד

לא אתן לך פעם

שלישית

חמודה,

הלב שלי

הוא לא איזה

ספר בסיפרייה

העירונית

והאצבעות האלה

הקטנות

הכסוסות ציפורניים

לא ידפדפו ויטרקו

את ליבי כרצונם

לא עוד

לא עוד

כי אני כבר מועד ונופל.