עליתי על אוטובוס הביתה,כשיש לי בתיק 6 דיסקים חדשים ומגניבים ועוד כול מיני שטויות משוק הפשפשים,הכנתי לבבות מקבלות ישנות של נסיעות,הנחתי אותם על המושב לידי והם שימחו אותי.פתאום ראיתי שמג עולה לאוטובוס,היינו אמורות להיפגש היום.
הבאתי לה לב אחד ולבחור שאיתה,סיכמנו והיא אמרה שתבוא בשש.
כשיצאתי מהאוטובוס הסתכלתי קדימה,ראיתי הרים ירוקים מבעד לעצים ולחוטי חשמל
ורציתי לחבק את העולם,אבל לא סתם כביטוי,באמת רציתי לחבק ובאמת את כול העולם כשהגעתי הביתה החלטתי שאני יתחיל לנקות רק אחרי שאני ישים את האלבום של שלמה ארצי
"חום יולי אוגוסט",אבל המחשב לא רצה אז ויתרתי.
פתאום אני מקבלת שיחה "הלו, נ''ב אני צריך שתבואי לפה דחוף"
"מה קרה?" "קיבלתי שיחה ממש לא טובה"
הלב שלי התכווץ והתרחב,אמא שלי באשפוז,קרה משהו לסבתא,הם עלו על העיניין של הדירה.
כמעט רצתי לתחנה, ראיתי זקנים בדרך ורציתי לעצור אותם,לנער אותם עד שיגידו לי שיהיה בסדר. עמדתי בתחנה,ניידת עם שוטר ושוטרת מחוייכים עברה לידי,עמדתי בחוסר מודעות גמורה
עם היאוש המגעיל הזה בכלוב הצלעות,בתחנה. כשבא האוטובוס כמעט פרצתי לתוכו.
התיישבתי והתחלתי להכין עודד לב מנייר,הזקנה שבאה להתיישב לידי נפלה, האוטובוס עצר
אני מושיטה יד לעזרה ומצטרפת לעוד 3 אנשים בניסיון להרים אותה.ככה זה בחיים לרגע אחד אתה רוצה לחבק את העולם ורגע אחרי זה זקנה נופלת.
היא קמה לבד בסופו של דבר והתיישבה לידי,רציתי להביא לה את הלב אבל הרבקו שלה נשבר
והיא ביקשה ממני לגשת לשאול את הנהג לא הבנתי כלום ממה שהיא אמרה והיא פנתה לנערה בלונדינית שמנמנה,שגם מתנדבת בכנפיים של קרמבו איזה צדיקה,אני יודעת רק להכין לבבות מנייר גברת,סליחה.
הוא חיכה לי באוטו שלו, התיישבתי לידו והוא ישר הודיע לי שנוסעים לדירה.
ידעתי שזה הסיפור,אלוהים ידעתי.
הלב מתרחב ומתכווץ,גוש דמעות תקוע לי בגרון. הוא מסביר כול מיני דברים ושואל אם הבנתי ואם אני מסכימה ואני עונה שכן למרות שנורא קשה לי ככה,להגיד משהו בלי כוונה.
זה כמו מלחמה הוא אומר,אני יודעת אני במלחמה הזאת כבר שנים.
הם אל מפלצות הוא אומר אבל הם גם לא אנשים.
אני חושבת על החדר שלי שרק אתמול סידרתי והתחלתי להרגיש בו בנוח
אני חושבת על המג'דרה שהבטחתי למגי להיום בערב.
אני חושבת על הציורים על הקירות והסדקים בדלת.
ובזמן שהוא מתכנן את המהלכים הבאים בראש שלי כבר יש מהלכים משלי,איך לעקוף את כולם. איך לחזור הביתה. אני במלחמות האלה כבר שנים,אני יכולה.עד הסוף נ''ב,עד הסוף.
אנחנו מגיעים אלי לדירה ואני מציגה לו את הבית הקטן והעלוב שלי.
אחרי זה אנחנו נוסעים לסבתא שלי והיא לא בבית. הוא מסיע אותי בחזרה לדירה
אני מבטיחה לו שאני לוקחת דברים והולכת לסבתא,אני כבר משקרת.קצת.
בדרך בחזרה ילד מנופף לנו מאוטו אני מחייכת ומנופפת בחזרה
"אני מכיר אותו" הוא אומר "וואלה?" "כן הוא בן של השכנים,כול פעם באים לשחק עם הכלב שלי,מתים עליו" וקצת יותר קל לי לחייך,פתאום מהרדיו מתחילה מנגינה מוכרת
אני מנסב להוציא מהראש,יש שיטה טובה לזהות שיר,אל תחשבו על כלום וזה יעלה.
"קיטש!" והוא מגביר
"שם מעבר להרים" אביב שר
"איפה שהשמיים נעצרים
נובלס,אקסטזי,חסה,שמפנייה בן אדם מלוכלך
את צריכה קצת קיטש בחיים ההפוכים שלך.."
"החיים הם סרט" אני אומרת לו,ואנחנו מדברים קצת על הספר שאני הולכת להוציא.
כינוי:
נ''ב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
