עד שהגברת השמנה תשיר

עכשיו עוטף אותי עצב.

מחנק בריאות,פנים מתות וגעגוע

נשאר רק להבין שזה הסוף

שדיי להזיות ולתקוות ובנוסף אני מטומטמת.

יש לי כוויה מסיגריה על היד

והרבה פצעים מאתמול בלילה מהקוצים והדשא

ןהפנים קצת כואבות מהמכות.

עצב זה דבר נוראי וגם געגוע

אני פשוט רוצה לשכוח.ממנו

מעצמי מהכאב.

"עכשיו אוהבת אותך בעצב

אוהבת בעדנה 

ומשתוקקת אליך בגעגועים רכים

של תום ואמונה

השמחה כבר תפרח בנו מעצמה''

דיי ננטשתי הרגע

ואני בכלל עצבנית עליהם,אז לא כול כך אכפת לי שהם הלכו

אחרי הכול הנוכחות שלהם הכעיסה אותי

חוץ מליל.

אבל רציתח לתפוס אותו ולנער אותו

עד שיפסיק.

הזיוף פשוט נוטף ממנו.הטון דיבור,המילים,המבט ואפילו הפאקינג שפת גוף. אולי אני שונאתאת זה כי זה גם קצת משקף אותי?

ואני חושבת עליו כמובן,

הם באו 

עד הפעם הבאה

עריכה (עדין שיכורה)

*סחבתי הביתה מישהו

*חבר טוב הסכים להרביץ לי קצת(אלוהים כמה הייתי צריכה את זה)

*דיברתי עם חבר טוב שאמר לי ש"הוא שונא את עצמו על זה שהוא פגע בי ככה"

לכו תזדיינו כולכם.

אני הולכת לישון בין זרועות של חברה אוהבת.

אלוהים יודע איך היא עדין אוהבת אותי 

אבל יהיה טוב,אני בטוחה

חלמתי שאמא שלי מתה.

זה קרה בהדרגה,וכמו בחלום שאחי מת ההבנה הזאת שבה וחזרה פעם אחר פעם

כול פעם כאבה,היה שם גם אותך ודיברנו

לא נגענו אחת בשני רק כתבנו הרבה ציטוטים ושירים.

אני זוכרת רק "גם העיניים הכי יפות בעולם לא יחדרו את המעטה הסמיך" או משהו בסגנון,אני אפילו לא זוכרת מאיזה שיר זה.

התעוררתי מלאה בדמעות על הפנים והכרית.

והתרסקתי שוב למיטה,כשסבתא שלי העירה אותי 

הדבר השני שהיא אמרה "את כול כך דומה לאבא שלך עכשיו"

וזה הכעיס אותי יותר מהרגיל כי אמא מתה.

חבל שלא ישנתי אצל ליל,היא בטח הייתה מרגיעה אותי איכשהו

אני חושבת שהיא אפילו לא מבינה כמה אני אוהבת אותה.

כול כך שרק הנוכחות שלה שם ישנה הייתה מספיקה

לזכור שאני לא לגמריי לבד.

אבל אמא לא מתה התקשרתי אליה מאוחר יותר והיא בדיוק יצאה

מהפסיכיאטר וקראה לי שמש.

רציתי להיות שמש שתחמם אותי ועוד אנשים.

עכשיו כשפגשתי אותו רציתי לחבק אותו עד שלא יהיה לו אוויר

יכולתי לאהוב אותך,באמת.

עם כול השריטות שלך ולא משנה כמה אתה חושב שאתה דפוק וחולה בראש,לצערי לא הצלחתי להפסיק

גם כשאתה בכלל לא צריך את האהבה הזאת

אני אוהבת את התה שלי חזק

אבל לא חזק מידי כי אני שותה בלי סוכר והוא הופך למר

תה דובדבנים זה טעים.

ואני רוצה לראות סרט עם מישהו

אני אוהבת לראות סרטים עם ליל

אין לי בעיה להיות הכפית הגדולה

והיא כמוני,שותקת בסרטים.

צריכה ללכת ליער יותר

כבר כמעט שכחתי איך זה

אני לא עושה כלום ובכול זאת לא מוצאת זמן

קוראים לזה עצלנות.

היום ישבתי עם חבר טוב שנורא התרחקנו

בגלל נסיבות טבעיות.

זה היה כיף,לפעמים אני שוכחת כמה קל לי  עם בנאדם מסויים

אחרי ג'וינט וראש כתבתי סיפור קצר

היה לי נורא קשה להתרכז בכתיבה

אבל הוא הרגיש לי יפה ונכון אז כתבתי והוא התלהב נורא

ניסינו לחשוב על שםעט בשבילי ולא הצלחנו

ויש אותה,היא מעלה לי חיוך וגורמת לי לרבוץ הרבה בוואטספ

משהו שהבטחתי לעצמי שלא יקרה.

והעצב בא והולך

היום הכול היה דוחה ומפחיד ולא רציתי לשמוע שום קול אנושי

אבל זה עבר,זה תמיד עובר בסופו של דבר.

כרגע הסטלה מתחילה לרדת,והעצב לעלות

ומחר צריך לקום מוקדם.למי אכפת? רואים אקס מן!