עד שהגברת השמנה תשיר

הימים באחרונים מבלבלים אותי.

הכול זז מהר מידי ואני מנסה להגיב בהתאם ומתפרצת.

אני ברצינות מתחילה לחשוב על לחזור לכדורים.

אתמול כשאני וליל הלכנו לישון במיטה שלי התחלתי לשמוע בומים

ובראש שלי הם התחזקו כול כך ששכבתי מקופלת עם אצבעות ננעצות בקרקפת ליל הרגיעה אותי ואז נזכרתי בשיר שהיינו שרים עוד בפנימייה בבית ילדים ונכנסתי לאטרף עד שמצאתי אותו.

אתמול ניגנתי על גיטרה עד שהצלחתי לשיר ולנגן בלי לאבד את הקצב.

וליל ישבה איתי ושרה גם ניסינו את ''אני צריך אותך"  ועכשיו ראיתי שליל השאירה לי אקורדים במחברת. וחלמתי שאני על ספינה כלשהי ואז נפלתי ממנה והתחלתי לנסות לטפס על החומות ואני זוכרת שבחלום המחשבה שעברה לי בראש זה שאני חייבת לעשות הכול עכשיו בכול מקקה הגשר שמתחתיו נפלתי אז המים שם נעלמו והנה אני בתחנת רכבת שממנה אני מגיעה לגורד שחקים כלשהו..

אני קצת מרגידה שהמוח שלי הולך להתפוצץ 

אבל יהיה בסדר,יהיה מי שינקה אותו מהקירות ומאמילי הגיטרה.

היה לי שישי טוב

הרבה ריקודים מעט מאוד אלכוהול .

עכשיו חזרתי הביתה והציפורים מצייצות.

כמעט שכחתי מכול הבעיות שלי עד שהגעתי למיטה

לזירת קרב עם השדים.

אבל יהיה בסדר תכף אני אשקע בשינה

במוות הקטן והמתוק שלי.

אין סיגריות או מוטיבציה לקום,ללכת,להתהפך.

אין אמא. אמא מבזבזת זמן וכסף שאין.

ואח אחד במשפחת אמנה.אח שני במוסד.

וסבתא ריסקה את היד. אבא לא עונה למיילים.

ואני שבורה ורק רוצה חיבוק.

לשמוע את המילים הנכונות,סתם נשימות של מישהו.

הדמעות הגיעו סוף סוף.. מבול על הפרצוף המצולק,הטפשי.

הכול נוראי וקפוא לי.. קר לי כול כך.

בלי סיבה. פשוט קור מצמרר.

יאוש עמוק תופס אותי,מצמיד אותי למיטה  

אני רוצה שמישהו יבוא ויגיד לי שזה חלום רע

ועוד שנייה מתעוררים.

אני רוצה שמישהו יגיע עכשיו סתם ככה לביקור.

לשמוע דפיקה בדלת,חיבוק ושיחת חולין על כוס תה.

שלא אהיה לבד,שנראה סרט.

לעזאזל.המוח בוער נחשולים של לבה דימיונית מזדחלים אצלי בגולגולת הצלילים מפחידים הצללים מפחידים. 

צמרמורות בגוף חום וקור קיצוניים. הראש כואב.

הסיגריות מגעילות אין כסף. "והסיגריות מגעילות כי ניגמר הכסף ודובק מייצר חרא וחרא הוא זול וזול אוהב את הזול" ואני לא מוצאת שום כוח לקום מהספה. לבהות בתקרה כול היום לעצום עיניים.

להגיע אל המוות הקטן הזה בסוף היום.

אבל הכול מפחיד,הציורים על הקירות לועגים לי הסלע בחזה בועט 

המוח בוער ובוער ואני מתכלה ונספגת לאט לאט בכלום הגדול והעצוב הזה שאין בו מנוחה או שלווה.