פתאום אני מוצאת את עצמי מול החלון הריק הזה המילים כבר מבקשות לצאת ממני.
אני קצת מסטולה ועכשיו 6 וחצי בבוקר ואני בתל אביב.
ופתאום קלטתי שנשארו לי רק עוד יומיים להיות פה
ואני כבר מתחילה קצת להתגעגע לבית שאנחנו מתנחלים בו
ולטיולים בלילה לים כשהוא הולך לנגן על החצוצרה
ולטיולים עם הילד ולקניות בAM;PM ולכול העכברושים שרצים פה ולאנשים הצבעוניים
הת''א הזאת היא קצת כמו טריפ, אני מרגישה שתכף אתעורר ואגלה בעצמי שינוי קטן שאי אפשר לשים עליו אצבע.
הנה עולה פה השמש ואני חושבת על הים שפה ועל היערות שבבית ורוצה לקרוע את עצמי לשתיים.
כשהוא ניגן נכנסתי לים ופתאום פחדתי ממנו פחדתי כמו שי' פחד אז ולחשוב שזה אפילו באותו חוף
שבו אני עמדתי גיבורה מול הגלים השחורים וצחקתי בשיגעון ושרתי לעצמי
והנה עכשיו אני מוצאת את עצמי בסיוטים הערים שלי שהכול נראה מפחיד ומאיים.
"מה עשית לי י' מה עשית" אני ממלמלת בכעס כשאני נאבקת עם עצמי להיכנס למים עוד ועוד
נאבקת בפחד הזה מהמים שקראתי לו על שמו של י' .
"ילדה של מלחמה" הוא בטח היה אומר אם לא היה מנגן איפושהו מאחוריי.
אני חושבת על תמונה אחרת,הלכנו לטייל אני וחבר טוב שלי וילד שהיינו צריכים לשמור על הילד
ניפחנו בועות סבון ענקיות וקיבלנו סטיקרים תמורת חיוך
אני בחרתי את המשפט "אפשר להשתגע אבל לא צריך" הוא נראה לי נורא אירוני ומתאים לחיים שלי
כאילו יש לנו אפשרות בחירה בין להשתגע או שלא.
היה לי חלום שהתחתנתי עם מישהו שהופך לפעמים לחתול שחור לבן
"ואני בכלל אלרגית לחתולים" אמרתי
והוא צחק ואני נזכרתי בשיחה אחרת שדומה לזו
"את חתול"
"אני אלרגית לחתולים"
"את אלרגית לעצמך"
נזכרתי איך היינו עוקצים זו את זה,הפצעים שלנו היו דומים ונראים לעין או שזו רק אשליה שלי.
רוב השבועיים האלה פה ביליתי בתור הרוח הרפאים הקטנה שרודפת אותם, לא הצלחתי למצוא מקום בינהם
לכולם היה קשר ורק אני כאילו נפלתי עליהם מהירח וברחתי אל תוך השתיקות שלי ואל הקריאה.
אני שמחה שהסתדרתי פה בלי הכדורים, ת''א היא עיר של מאניה דיפרסיה.
והייתה לי רק התמוטטות אחת וכמה התרסקויות שקטות על המיטה עם דמעות שקטות עוד יותר.
ולמרות שאלה היו השבועיים טעונים מדי עם יותר מדי מהכול בעיקר.
"איך מכול האנשים בעולם את לא השתגעת מזה שאתם תמיד ביחד?" שאלה ליל בפלאפון
והודתי שאני משתגעת ומתגעגעת לשקט שלי ולדירה שלי.
מכול הדברים שהכי חסרים לי בחוסר פרטיות הזה שפה
זה האפשרות לשמוע את המוזיקה שלי, בימים האחרונים המצברוח שלי נע בקיצוניות
בין כול אוסף השירים הכבדים ביותר של גבריאל.לא יכולתי לפוצץ בכזאת גסות את הבועה העליזה שלהם.
אני צפשוט אנשום עמוק עכשיו, אכין לעצמי עוד קפה ואגלגל סיגריה
ואשלוף מאיפושהו כוח ליומיים הקרובים
ואז הביתה, אל הדירה והשקט שלי.
כינוי:
נ''ב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
