אני זוכרת את הבלוג הקודם שלי בעיקר בגלל ששתי החברות הכי טובות שלי מצאו אותו, והאמת שלא היו שם פרטים מזהים במיוחד חוץ מאיזה תיאור כללי של הבחור שיצאתי איתו בתקופה ההיא. הן עשו לי על זה שיחה מעצבנת ואיומה ואחריה עברתי דירה ולא ממש המשכתי עם הבלוג. הרגשתי מחוללת, ושפלשו לי לפרטיות, מה שבדיעבד היה מגוחך כי כתבתי בלוג בפאקינג אינטרנט. הייתי צריכה לדעת, לא? ועדיין נפגעתי נורא. והן ביקרו אותי בטירוף, וחרשו על כל מה שכתבתי שם. וזה היה אישי. ושלי. ואלוהים.

מאז למדתי את הלקח שלי ואני לא מספרת יותר מידיי. זה מוזר קצת רק לנסות לתאר את מה שאני מרגישה בלי הסיפורים מסביב לזה, אבל אני לא מרשה לעצמי ליפול שוב.

אני מזהה בישראבלוג אנשים שאני מכירה - שלמדתי איתם ושירתתי איתם ואכלתי איתם יוגורט. כלומר, זה לא מאוד קשה כי רובם שמים תמונות אבל יש כמה שרק מלקרא אותם בבלוג שלהם די זיהיתי מי הם, או לפחות קיבלתי מושג כללי שלאחר כמה פוסטים איששתי בוודאות. אני תוהה האם אני גם ברורה כל כך. אולי יש אנשים שמזהים אותי גם וקוראים אותי בלי שאני שמה לב.

בזמן האחרון חשבתי על זה קצת ואני די בטוחה שכן, לפחות מישהו אחד שאני חושבת שקורא אותי. ויודע. זה מוזר, ומשום מה מעניין. הפרנויה לא זרה לי, אני רגילה לחרדות בסגנון, אבל זה מוזר כשמישהו שאתה מדבר איתו מזכיר משהו שלא סיפרת לאף אחד אבל כתבת בבלוג. אז אני די בטוחה שזה זה. או שהוא אוהב אותי יותר משחשבתי.

לא שיש לי בעיה עם זה. כבר השלמתי עם העובדה שאני לא אוכל לכתוב בלוג בשקט בלי שמישהו ייפלוש לפינה השקטה שלי. זה הגיוני, כי המטרה היא שעוד מישהו ייקרא אותי. אז אני לא כותבת הכל.

אני יודעת שאני לפעמים קוראת בבלוגים של אנשים שאני מזהה כי זה מעניין אותי בטירוף. לדעת איך בן אדם מתנהג מחוץ לאינטרנט ואז לראות איך הוא חושב, כותב ומבטא את עצמו במקום שבו הוא מרגיש לפחות קצת מוגן. זה נורא, אולי, כי אני פולשת לפרטיות כמו שפלשו לשלי, אבל כל עוד אני לא מתנהגת כאילו אני יודעת זה אולי די בסדר, או לפחות ככה אני אומרת לעצמי (ואם לומר את האמת אני לא כל כך בקשר עם מי שאני קוראת. אז זה לגמרי לצורכי מחקר אנטרופולוגי. אני לא הייתי מישהי משמעותית בחיים שלהם כדי שהם יזכירו אותי וידברו עליי, ככה שזה נראה לי הגיוני יותר).

זה מין קונפליקט נוראי, ואני מנסה לאזן אותו. לכל אחד יש את הזכות שלו לקרא ולכתוב את מה שהוא רוצה. אבל אני יודעת מי אתם. ואני ממש מצטערת כי אני לא חושבת שאני אוכל להפסיק להציץ.

בכל אופן. אני חושבת שאם מישהו יישאל אותי מה אני מעדיפה - שמישהו שאתה מכיר ייקרא לך את הבלוג ולא יעשה כלום, או שמישהו שאתה מכיר ייקרא לך את הבלוג ויספר לך - אני לגמרי בוחרת באופציה הראשונה.

בלי קשר באופן כללי החיים היו נוראיים אליי בזמן האחרון ואפילו ששחרורי קרב (חודש וחצי, ווהו) אני שקועה בעבודה סיזיפית ומייאשת ומוקפת באידיוטים שמקשים עליי להיות מאושרת. כמו כן הידיד שאני מתמזמזת איתו לא מדבר איתי. זה לא היה מאוד מוצהר אבל די אמרתי לו שאני לא רוצה שהוא יישן אצלי כי אני לא ארגיש בנוח שהוא יהיה אצלי בבית וייפגוש את ההורים שלי ונעשה משהו אופישיאל, ונראה לי שהוא הבין את הוויב של אני-לא-ממש-רוצה-לצאת-איתך. אני מרגישה נורא כי אני מתגעגעת בטירוף ולא יודעת מה לעשות עם חוסר ההחלטיות הזו.

אולי תדבר איתי?