בסוף התקשרו מהדלק ועכשיו יש לי עבודה. המקום נחמד, השעות נוחות ואני אוהבת את המנהלת והעובדים, אז בסך הכל זה ממש טוב, ואפילו עשיתי עשרים ש"ח טיפ. זה די מדהים כי עבדתי אולי 12 שעות בתפזורת מאז ששכרו אותי וציפיתי לקבל כלום. אני עדיין בהתלמדות ולא ממש קבועה אבל אני מקווה שישאירו אותי שם. מי היה מאמין שקוראים קו"ח ששולחים במייל.
בשביל העבודה הייתי צריכה לעשות איזה מבחן אמינות ואני נשבעת שאני לא מבינה איך עברתי אותו כשעל כל תשובה שעניתי בערך התוכנה הארורה צעקה עליי ש"זו תשובה חריגה!" ו"את/ה בטוח/ה? אין איש שלא X" או משהו כזה. באמת שהתעצבנתי על זה כל כך. אני אחד האנשים הכי אמינים שאני מכירה, מחשב ארור, אם אני אומרת שעניתי בכנות על כל השאלות זה אומר שזה מה שעשיתי!
באחת המשמרות של ההתלמדות שלי הגיעה בחורה וקנתה משהו. באמת שאני ומי שהיה איתי במשמרת לא התייחסנו לזה שהיא ערבייה, אבל כנראה שמשהו באיך שהוא דיבר אליה הרתיע אותה והיא אמרה לו שהוא לא צריך להראות מבוהל כשהוא מדבר איתה. אני לא זוכרת שהוא נשמע מבוהל וגם הוא אמר שזה ממש לא נכון, אבל יכולתי לראות שהיא נעלבה ממש ולא כל כך האמינה.
זה העציב אותי. גם כי היא נעלבה וגם כי באמת לא היה כלום מצידנו, אבל לא יכולנו להוכיח את זה. וזה מדהים איך כשמקפחים אותך ומתייחסים אלייך כזר או מיעוט אתה מתחיל להזות רתיעה ממך בכל מקום. זה קורה גם לי כשאני מדברים עם אנשים במדינות אחרות. פתאום לא נעים להיות אתה ואתה מרגיש שמבקרים אותך בכל צעד ותנועה שתעשה.
במסגרת הכשרתי לעבודה (פף) למדתי להכין קפה עם חלב מוקצף, אבל חשוב מזה - קלטתי איך מציירים עם החלב! בינתיים ציירתי למישהו פרצוף, אבל התמלאה לי הכוס ולא הספקתי לסיים. עכשיו אני רק צריכה לדעת איזה כמות בדיוק צריך בשביל כוס ואני אתחיל את קריירת אמנות הקפה שלי. אני חושבת שבינתיים אני אלך על צורות יותר פשוטות, כמו עיגולים או פרפרים. המטרה היא לצייר לכולם חתולים.
היום עשיתי משמרת בוקר ויצאתי מהבית בסביבות עשרה לחמש בשביל האוטובוס. הבן של אחד השכנים שלי ישב מתחת לבניין ודיבר בטלפון, אז לא התייחסתי אליו יותר מידיי. פתאום הוא התחיל לדבר איתי ואפילו ליווה אותי לתחנה של האוטובוס. זה היה ממש ביזארי. אני חושבת שהוא היה קצת שיכור, או לפחות עישן משהו, אבל הוא ממש שעשע אותי. "את קולטת שאנחנו שכנים כל החיים בערך ובחיים לא דיברנו? אני אפילו לא יודע איך קוראים לך!"
עד שהאוטובוס הגיע גיליתי מה השם שלו, בן כמה הוא ועם מי הוא התנשק בפעם הראשונה. הוא בחור ממש נחמד, זה באמת מטורף שבחיים לא דיברנו.
אתמול קיבלתי כוויה בקיפול של אחת האצבעות שלי. זה כואב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Ms. Grieves