היה, יותר נכון.

לא בדיוק סיימנו את זה אבל הוא הולך לזרוק אותי עוד יום-יומיים, ואני יודעת את זה כי הוא אמר לי משהו בסגנון "אני לא רוצה עוד חצי שנה להיפרד ממך ולומר לך שאין לי רגשות אלייך", אז תודה על הכנות אחי, אבל לא תודה.

אני שונאת שהוא משאיר אותי באולי. נעלבתי קצת, אבל אני לא יכולה לומר שנשבר לי הלב או בולשיט בסגנון, כי אנחנו יוצאים רק איזה שבוע וחצי. חשבתי לכתוב עליו איזה משהו נרגש כשאמרנו שננסה אבל עכשיו, בדיעבד, אני שמחה שלא עשיתי את זה. אני של היום הייתה מרגישה פתטית.

אני לא יודעת. נראה לי שויתרתי על משהו רציני כשכל מי שקצת היה לי איתו משהו לא גרם לי להרגיש, איך נגדיר את זה, passion. הוא די כן. קשה לי להסביר אבל הוא התחיל איתי בצורה כל כך ישירה שלא יכולתי לומר לו לא, למרות שהוא לא היה הטיפוס שלי בכלל. והדייט הראשון הרגיש כמו טריפ כיף וסיימתי את הערב עם הפה שלי מסביב לזין שלו. בדייט השני כבר נשארתי לישון (אני יודעת שזה נגד כל גינוני תחילת הקשר המקובלים אז מראש אני אומרת שפאק איט ואני לא צריכה גינוני דייט ראשון כדי להרגיש שאני שווה משהו).

גם סתם סקס היה טוב מבחינתי אבל הוא די אמר שהוא מכוון למערכת יחסים אז אמרתי בסדר. כי היה לי כיף וזה לא כואב לנסות.

והמשיך להיות לי כיף בטירוף. דיברנו על קינקים וניסינו כל מיני שטויות והוא נתן לי לדחוף לו אצבעות לעכוז וכל מיני דברים כאלה שלא יצא לי לנסות ותמיד רציתי. הוא מצחיק אותי ממש ואני מסתדרת עם החברים שלו שהספקתי להכיר. והיה לי כיף בטירוף.

אבל הוא נעלם לי ביומיים האחרונים וכשהתקשרתי אליו לשאול אם הוא מת באיזה פיגוע הוא אמר שהוא צריך זמן לחשוב. אז עכשיו אני בערך מחכה שהוא יסיים לחשוב כל כך הרבה.

הם אומרים שאין היגיון בצבא אבל אם יש משפט שאימצתי משם כאמת המוחלטת שלי הוא שאם יש ספק - אין ספק. ואני שונאת כשמשאירים אותי באזור האפור של הספק. אז אם הוא לא זורק אותי בלי סיבה טובה הוא הולך לקבל נאום לא נעים למה אני כן.

כי אנחנו שונים בכל אספקט אפשרי ואתה מבוגר ממני בחמש שנים בערך ומחפש אישה שתלד לך פרחחים ואני רוצה הרבה יותר מזה בחיים שלי ואני ממש לא מחפשת, לא אישה ולא גבר, ללדת להם שום זעטוטים קטנים, אבל בעיקר כי אם אתה חושב שאולי לא תרגיש אליי משהו בעוד חצי שנה כנראה שזה באמת מה שייקרה, אז בוא נפסיק לבזבז את הזמן של שנינו.