הידיד הכי טוב שלי, שנישקתי אותו ואז הוא אמר שנחכה ונראה איך זה זורם איתנו וכלום לא זרם במשך חודשים, דיבר איתי ורצה להיפגש. אמרתי לו שאני יוצאת עם מישהו. זה היה די בהתחלה של הקשר. הוא אמר טוב ושאם טוב לי אז טוב לו והוא אוהב אותי בלי קשר ושאני לא אדאג, למרות שהרגשתי נורא ושנאתי את עצמי שאני אומרת את זה, אבל באמת לא קרה איתנו כלום וכבר לא ידעתי מה לעשות והוא לא יכול היה לצפות ממני לחכות לו לנצח כי אני לא ציפיתי שהוא יחכה לי והוא ידע את זה.

הוא לא דיבר איתי מאז.

ניסיתי להתחיל שיחה כמה פעמים והיו לנו חילופי מילים יבשים כמו פירות בט"ו בשבט.

הייתי מרגישה פחות רע עם עצמי אם הוא היה אומר לי שזה פגע בו והיה מדבר איתי ונותן לי לנסות להסביר. הייתי מבינה אם אחרי זה הוא לא היה רוצה שום קשר איתי, אבל אני שונאת את זה שהוא פשוט נעלם מהחיים שלי ככה.

אני מתגעגעת אליו.

יש לי איזה ידיד אחד מהצבא שאני ממש אוהבת. לא בקטע רומנטי כי כבר מזמן ירד לי ממנו, אבל בתור בן אדם הוא ממש משעשע אותי כי הוא פשוט כזה גס רוח וכנה ואני משום מה די אוהבת את זה שאפשר להיות וולגרית וחסרת שיקול דעת לידו, זה חסר לי עם החברים והחברות האחרים שלי. היחסים שלי ושלו די מתבססים על קללות ושנאה כלפי דברים ומשפטים רעים, ואני גם די אוהבת את זה. הוא קורא לי זונה בתור כינוי חיבה, כל הזמן. כשהבחור הקודם זרק אותי והייתי קצת מבואסת הוא צחק עליי ואמר שמגיע לי.

לפני כמה ימים דיברתי על משהו חדש שאני אובססיבית אליו והוא קרא לי בתולה פתטית. הוא לא ראה כוס כבר איזה שנתיים אולי אז די עניתי לו שהוא בכלל לא מי שיכול לקרא לי בתולה.

הוא נעלב כמו ילדה קטנה והוא לא מדבר איתי.

חברה טובה שלי רצתה שניפגש ביום שהייתי ערה בו משלוש בבוקר בגלל העבודה. רציתי, אבל היא ביקשה ממני לנסוע לעיר אחרת בשבילה וממש לא הייתי מוכנה נפשית לנסיעה של שעה כדי לפגוש אותה ואז לעבור עוד נסיעה של שעה בחזור. הצעתי שנוותר לאותו היום. היא התעצבנה עליי וכמו בחורה מוצלחת סובבה את זה עליי וצעקה עליי.

אני שונאת את כולם.