לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ואני לא הייתי רוצה לפגוע ברגשותיו של איש, אפילו לא באלה של ילדה המתגוררת בארון ספרים או באלה של ילדת-הד קטנה.

Avatarכינוי:  Ms. Grieves

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2014    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2014

אוף


עשיתי היום עוד פאשלה, אפילו יותר גדולה מהקודמת, בעבודה. הבוסית התקשרה קודם וצעקה עליי שלא דיווחתי לה על זה באותו הרגע. זה כאילו בתת מודע שלי אני מנסה לשכנע אותה שהיא צריכה לפטר אותי. נראה לי שמעכשיו עוברים לטלפונים על כל אפצ'י שקורה בסניף כדי לא להעיר עוד דרקונים על הדרך.
הגעתי למסקנה שאני פשוט רוצה לשרוד שם עד סוף המועדפת ולהסתלק הרחק-הרחק משם. אני מתחילה לא לסבול את המקום, כי הוא כאילו מתחלק לאנשים שאני אוהבת ואנשים שאני ממש, אבל ממש לא.
את רוב הלקוחות הקבועים אני אוהבת, חוץ מאת אלה שמרגישים יותר מידיי בבית ומתייחסים אליי כאילו אני חברה שלהם. סליחה, אני עובדת כאן חודש ואני לא מוכנה לכינויים מחייבים או לזה שאתם מצפים ממני לדעת איך קוראים לכם. בשש בבוקר אין לי מושג אפילו איך קוראים לי.

כמו כן הגעתי למסקנה שאני שונאת להכין קפה לאנשים אחרים. זו פשוט פעולה שדורשת ממני יותר מידיי זמן וסבלנות שאין לי, כי אני שונאת להקציף חלב והמכונה של הקפה תמיד צריכה ניקוי או עוד פולים או כל חרא מעכב אחר בדיוק כשאני צריכה להכין הרבה כוסות קפה. מה גם שלאנשים יש דרישות הזויות לחלוטין בכל מה שנוגע לקפה שלהם. "תביאי לי אספרסו כפול בכוס קטנה, כוס מים חמים וכוס חלב חם בלי קצף בצד וכוס גדולה ריקה ואת שמחת החיים שלך שלך, עם מזלג מכלי השולחן של מלך מרוקו השלישי, וזריז כי אני ממהר". מה. אני אפילו לא יודעת איך מחייבים את השטות הזו, אבל לעניות דעתי זה מספיק נוזלים בשביל שתי כוסות קפה גדולות. ואנחנו מוכרים רק חד פעמי.
הכי הורגים אותי אלה עם ה"אני רוצה אמריקנו וחלב חם בצד". היום מישהי הזמינה את זה ממני ובאמצע פשוט אמרה "טוב פשוט תשפכי לי את החלב ישר לכוס". אז תגידי שאת רוצה על בסיס מים ונגמור את הסיפור, למה את חייבת לבלבל לי במוח. גאד.

יש גם ללקוחות הרוסים אצלינו קטע בזמן האחרון שהם בטוחים שאני גם רוסייה ומתעקשים לדבר איתי ברוסית, כאילו הם בטוחים שעדיין שנות התשעים עכשיו ואני פשוט מתביישת ברוסיות שלי ולא מוכנה לדבר איתם ברוסית בכוונה. זה מטמטם לי את השכל. הלוואי שהייתי יודעת רוסית. השיחות שלנו הן בערך "בלה בלה רוסית" -"סליחה אדוני, אני לא מדברת רוסית" (מתעצבן ומרים את הקול) "בלה בלה ברוסית". ברור. עכשיו כשצעקת עליי את זה למדתי רוסית והבנתי. סטנדרטי במדריך הטרמפיסט לגלקסיה יש איזה דג שעוזר לך להבין כל שפה בעולם. אני צריכה את זה. אני מוכנה להתגבר על העובדה שזה דג רק בשביל להימנע מהשיחות המעיקות האלו.

אני צריכה להירשם כדי לשפר לבגרויות חורף ואני כל הזמן מתעצלת ללכת לתיכון הישן שלי ולסדר את זה. יש לי עד סוף השבוע לפני שזמן ההרשמה נסגר ואני ממש לא רוצה לפקשש את זה. אני לא יכולה להרשות לעצמי לבזבז כל כך הרבה זמן. קיוויתי לעשות את זה מחר אבל יכול להיות שאני מחליפה מישהי שחברה טובה שלה מתה אתמול בערב. הכרתי אותה (את זו שמתה, כלומר). אני לא מעכלת את זה שהיא מתה. כלומר, הכרתי אותה. עם קבוצת אנשים שבכלל לא שייכים לחיים שלי ואין לי שום קשר אליהם ורק ליום אחד, אבל הכרתי אותה. ממש בא לי ללכת אליהם ולומר להם "שמעת שהיא מתה?" כי זה פשוט מטורף, אבל אני לא בקשר איתם בכלל וזה מרגיש שאין לי עם מי לדבר על זה, כי קשה להסביר.

דבר טוב אחד ויחיד שקרה בחיים שלי בשבוע האחרון זה שקניתי ג'ינס חדש. הוא עלה לי 120 ש"ח וזה מרגיש הזוי כי לא הוצאתי יותר מ40 ש"ח על פריט לבוש כלשהו בשלוש השנים האחרונות, אבל הוא עושה לי רגליים ותחת ממש יפים ולא יכולתי להפסיק לבהות בזה כל היום. אני לא מאמינה שאני הופכת לנואשות האלה שקניות משמחות אותן.

באמת שבא לי שמשהו טוב ייקרה כבר. הם אומרים שצרות באות בשלשות אבל עברנו את הארבע כבר - היה לי ציון נמוך בפסיכו, הבחור נפרד ממני, עשיתי פאשלה בעבודה, עשיתי עוד פאשלה בעבודה. נראה לי שזה הזמן למשהו יותר חיובי בחיים שלי מזוג מכנסיים שגורם לי להרגיש יפה.
הלוואי שלא יפטרו אותי.
נכתב על ידי Ms. Grieves , 18/11/2014 17:40  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סקסגורו ב-20/11/2014 17:42
 



אז הוא נפרד ממני


צפיתי את זה ולא חשבתי שזה יפריע לי כל כך אבל זה ממש כן. כמו כן עשיתי פאשלה בעבודה באותו היום ונשאר לי רק להתפלל שלא יפטרו אותי. זה מדהים איך דברים רעים באים בצרורות.

 

זה לטובה והכל (זה שהוא נפרד ממני, לא העבודה. העבודה, אם יפטרו אותי, הולכת להיות אחד הדברים הכי מחורבנים שקרו לי בשנים האחרונות), אבל זה לא עזר לי לא לבכות כמו טיפשה ולהתבאס.

 

זה מעצבן כשבקושי נמצאים עם מישהו אבל הוא הולך וכן משאיר חלל אחריו.

 

לפחות אני דואגת יותר לעבודה שלי כרגע.

נכתב על ידי Ms. Grieves , 15/11/2014 10:17  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Ms. Grieves ב-15/11/2014 22:32
 



יש לי בחור חדש


היה, יותר נכון.

לא בדיוק סיימנו את זה אבל הוא הולך לזרוק אותי עוד יום-יומיים, ואני יודעת את זה כי הוא אמר לי משהו בסגנון "אני לא רוצה עוד חצי שנה להיפרד ממך ולומר לך שאין לי רגשות אלייך", אז תודה על הכנות אחי, אבל לא תודה.

אני שונאת שהוא משאיר אותי באולי. נעלבתי קצת, אבל אני לא יכולה לומר שנשבר לי הלב או בולשיט בסגנון, כי אנחנו יוצאים רק איזה שבוע וחצי. חשבתי לכתוב עליו איזה משהו נרגש כשאמרנו שננסה אבל עכשיו, בדיעבד, אני שמחה שלא עשיתי את זה. אני של היום הייתה מרגישה פתטית.

אני לא יודעת. נראה לי שויתרתי על משהו רציני כשכל מי שקצת היה לי איתו משהו לא גרם לי להרגיש, איך נגדיר את זה, passion. הוא די כן. קשה לי להסביר אבל הוא התחיל איתי בצורה כל כך ישירה שלא יכולתי לומר לו לא, למרות שהוא לא היה הטיפוס שלי בכלל. והדייט הראשון הרגיש כמו טריפ כיף וסיימתי את הערב עם הפה שלי מסביב לזין שלו. בדייט השני כבר נשארתי לישון (אני יודעת שזה נגד כל גינוני תחילת הקשר המקובלים אז מראש אני אומרת שפאק איט ואני לא צריכה גינוני דייט ראשון כדי להרגיש שאני שווה משהו).

גם סתם סקס היה טוב מבחינתי אבל הוא די אמר שהוא מכוון למערכת יחסים אז אמרתי בסדר. כי היה לי כיף וזה לא כואב לנסות.

והמשיך להיות לי כיף בטירוף. דיברנו על קינקים וניסינו כל מיני שטויות והוא נתן לי לדחוף לו אצבעות לעכוז וכל מיני דברים כאלה שלא יצא לי לנסות ותמיד רציתי. הוא מצחיק אותי ממש ואני מסתדרת עם החברים שלו שהספקתי להכיר. והיה לי כיף בטירוף.

 

אבל הוא נעלם לי ביומיים האחרונים וכשהתקשרתי אליו לשאול אם הוא מת באיזה פיגוע הוא אמר שהוא צריך זמן לחשוב. אז עכשיו אני בערך מחכה שהוא יסיים לחשוב כל כך הרבה.

 

הם אומרים שאין היגיון בצבא אבל אם יש משפט שאימצתי משם כאמת המוחלטת שלי הוא שאם יש ספק - אין ספק. ואני שונאת כשמשאירים אותי באזור האפור של הספק. אז אם הוא לא זורק אותי בלי סיבה טובה הוא הולך לקבל נאום לא נעים למה אני כן.

כי אנחנו שונים בכל אספקט אפשרי ואתה מבוגר ממני בחמש שנים בערך ומחפש אישה שתלד לך פרחחים ואני רוצה הרבה יותר מזה בחיים שלי ואני ממש לא מחפשת, לא אישה ולא גבר, ללדת להם שום זעטוטים קטנים, אבל בעיקר כי אם אתה חושב שאולי לא תרגיש אליי משהו בעוד חצי שנה כנראה שזה באמת מה שייקרה, אז בוא נפסיק לבזבז את הזמן של שנינו.

נכתב על ידי Ms. Grieves , 13/11/2014 20:54  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הפוסט בו אני מיללת כמו ילדה קטנה על שטות


מתנצלת מראש.

המייל מהמרכז הארצי תפס אותי אתמול בעבודה אחרי שקבוצת הוואטסאפ של קורס הפסיכומטרי שלי געשה ואמרה שהגיעו ציונים והייתי בטוחה שמישהו סתם מטריל. פתחתי את המייל בלי יותר מידיי גינונים, חיכיתי בסבלנות-יחסית שהדף ייטען והלב שלי נפל לתחתונים כשראיתי את הציון.
לפי מפרט הציונים הבעיה שלי הייתה בפרק המילולי, כי עשיתי בו בערך 11 טעויות. בכמותי עשיתי 8 טעויות בערך, ובאנגלית קיבלתי 150 עגול, מה שהופך את פרקי האנגלית לפרק היחיד שבאמת לא הופתעתי מכמות הטעויות המטורפת שעשיתי בו, פשוט כי לא עשיתי בו כאלה. וגם זה לא הפתיע אותי כי ציפיתי לאפס טעויות בפרק הזה.
חשבתי שאני אוציא יותר. ידעתי שאני אצטרך לגשת כמה פעמים בשביל 740+ והייתי מוכנה לזה אבל כן ציפיתי לקבל משהו בסביבות ה700, ואני עשרים נקודות מתחת לזה.
אז כן, זה דיכא אותי. אני יודעת שכל מי שקצת דיברתי איתו על זה אמר שזה לא נורא ושהציון לא משקף ושזה "גבוה" לפסיכומטרי ראשון אבל זה לא הופך את מצב הרוח שלי לפחות מחורבן.

רוב האנשים שבחרתי להסתובב איתם בחיי הבוגרים-יותר (כנראה הניסוח המוצלח יותר שהצלחתי להוציא) ושמרתי איתם על קשר היו אנשים חכמים ומוצלחים יותר ממני. זה לא כוללני, כמובן, כי יש לי חברות שאני, בסופו של דבר, בצורה מתנשאת ומודעת לעצמה לחלוטין, מרגישה שאני מוצלחת מהן, אבל רוב האנשים בחיי כן מוצלחים ממני. אני לא בטוחה באילו פרמטרים בדיוק אני מודדת את זה- ציונים, כישורים חברתיים, עיסוקים, עבודה, שאיפות, אבל כנראה שאלו פרמטרים שטחיים כאלה.


זה בטח ייראה מוזר עם תסביכי הנחיתות שלי שאני מסתדרת כל כך טוב עם אנשים שבבירור גורמים לי להרגיש נחותה מעצם קיומם. יש בזה משהו. אני שונאת להרגיש נחותה. שיחות עם אנשים שהאוניברסיטה מתקשרת אליהם בגלל ממוצע הציונים שלהם ומציעה להם לבוא ללמוד שם עושות לי רע. והאמת שזה אפילו לא הם, זו אני.


אני לא כל כך מוצלחת. אני כל הזמן ממוצעת. אני לא מציירת מדהים ולא מצלמת מדהים (בדרך כלל) ולא שרה מדהים ולא טובה במתמטיקה ולא טובה בכימיה ולא טובה בפיסיקה ולא עד כדי כך טובה במחשבים ויש לי כישורים חברתיים של צב גוסס בצדהכביש ומצבי רוח של דיווה (כאילו אני יכולה להרשות לעצמי מצבי רוח כאלה). אני באמצע. לא גרועה לחלוטין, אבל לא ממש טובה.

אז קיבלתי ציון לא משהו בפסיכומטרי וזה מדכא אותי. זה מדכא אותי כי אני יודעת שידיד מהצבא שניגש איתי לאותו המועד בטח הוציא 730 לפחות, ושרוב החברים המוצלחים-יותר שלי עומדים על ציונים דומים בפסיכו הראשון שלהם ולא נאבקים בנקודה לפה או לשם. אז אני מרגישה בינונית. אני מרגישה גרועה.

אני יודעת שאנחנו לא אמורים למדוד אנשים בציונים, אבל אני מודדת את עצמי בציונים וזה בסדר בשבילי. אני פשוט לא מרגישה כזאת ביג שוס עכשיו. אני פשוט מרגישה שהדברים שאני רוצה לעשות וללמוד ולעסוק בהם ממקמים את עצמם במקום לא-ארעי יותר, שנמצא רחוק יותר משחשבתי. וזה מתסכל אותי.


אתמול בכיתי מסתכול לבוסית שלי והיא קצת עודדה אותי. יצאתי קצת עם החברות מהתיכון וזה עודד אותי. לא עבדתי היום וישנתי עד אחת בצהריים וזה נראה בסדר יותר כשמסתכלים על זה מרחוק. 

אני יודעת שאני נשמעת כמו הילדים האלה שמקבלים 90 ובוכים ושהציון שלי בסקאלה הגבוהה יותר של הממוצע ויש אנשים שרק חולמים עליו, אבל זה לא מעודד אותי בכלל ואני גם לא מהילדים האלה. ריאלית, ציפיתי מעצמי יותר. אני עדיין מצפה. אז אולי קיבלתי מספר מסוים ואני מסרבת להשלים איתו, אבל זה לא אומר שאני לא יכולה להתעצבן ולכעוס על עצמי. אחת עשרה טעויות במילולי. כמעט בכל מבחן שעשיתי לפני שניגשתי עמדתי על שש טעויות בכמותי, אולי ארבע במילולי ואפס באנגלית. איך זה פאקינג קרה. אני לא יכולה שלא להיות מאוכזבת מעצמי.


יום הולדת שנה-מינוס-שלושה-ימים שמח, בלוג.

נכתב על ידי Ms. Grieves , 6/11/2014 18:20  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , משוגעים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMs. Grieves אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Ms. Grieves ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)