לא בטוחה מה אני רוצה.

ספרתי את הימים שנשארו לי עד שאני מסיימת את המועדפת וכנראה שבסוף מאי אני אסיים עם המכה הזו. אני סובלת ממש בעבודה בזמן האחרון, נראה לי שאני מתחילה להישחק וזה מדכא אותי. הטיפים שלי בשפל והמנהלת שלי התחלפה. החדשה ממש מנגנת לי על העצבנים בזמן האחרון עם אחוזי מחירות וכל מיני שיטות מעיקות לניקיון. אני מתגעגעת לישנה. ממש אהבתי אותה, למרות שבהתחלה לא הכי הסתדרנו. לפחות היא לא רצתה שאני אאנוס מוצרים לא נחוצים על לקוחות. בכלל הפכתי לאדם מאוד ממורמר. אני יודעת שא-ב בשירות לקוחות זה לא להוציא עצבים על הלקוח אבל באמת שכשאני נעלמת לשלוש שניות כדי לעשות משהו שהלקוח ביקש והוא קורא לי כמו ילד שאיבד את אמא שלו בסופר או נכנס למשרד ומבהיל אותי אני מסוגלת להיות האדם המרושע ביותר בתבל.

אנשים בוכים.

יש לי בחור חדש, אגב. אנחנו יוצאים כבר איזה חודש בערך וטוב לי. היינו סוג של ידידים בצבא ורציתי אותו ממש אבל אפילו בסוף הדייט הראשון כשנישקתי אותו לא חשבתי שהוא כזה רוצה אותי. נסתבר שאני לא קוראת אנשים טוב כמו שחשבתי. נסתבר שהייתי הנשיקה הראשונה שלו והוא סתם היה לחוץ.

זה מפחיד לבתק בתולין לבחור. כל הזמן הזה חשבתי איך אני עושה את זה מספיק טוב כדי לא לפשל. בסוף לקחו לשנינו כמה ניסיונות עד שבכלל לא כאב לי בחדירה, כאילו הייתי חסרת הניסיון מבינינו. הוא אפילו לא היה כזה נורא בזה.

כך נשברו בערך שנתיים וחצי ללא סקס בשבילי, היאח הידד.

אני עוברת תקופה די מעיקה, שמלווה במין תחושת כבדות בלתי מוסברת. כל מה שאני רוצה לעשות זה לשכב מכורבלת במיטה שלי ולא לקום לעולם. לא בא לי לצאת לעבודה ולא בא לי לצאת באופן כללי. לא היה לזה טריגר מסויים, אני מרגישה ככה כבר כמה חודשים, ובשבוע האחרון זה פשוט שקע מהר יותר מבשאר הזמן. אני מותשת. פתאום הבנתי שבעצם מאז שהשתחררתי לא היה לי חופש.ישר התחלתי ללמוד לפסיכומטרי ובערך שבוע אחר כך התחלתי לעבוד שישה ימים בשבוע. רציתי לגשת שוב לפסיכומטרי של אפריל, אבל אז הבנתי שזה לא ריאלי עם העבודה. אחר כך חשבתי לגשת ליולי, אבל אני לא אסיים את המועדפת עד אז והחלטתי לא למרוח את זה עוד יותר כי אני שונאת את העבודה שלי. אז כנראה שאגש בספטמבר. עכשיו אני מתחבטת אם אני רוצה להישאר בעבודה עד אז או לא. כרגע המחשבה היא להתפטר באמצע יוני ולקחת קצת חופש לפני הלמידה המסיבית, אבל אני לא בטוחה כמה אני מסוגלת לכלכל את עצמי שלושה-ארבעה חודשים בלי עבודה.

כל הקטע הזה של בחירה חופשית ולהחליט בשביל עצמי מתחיל להיות ממש מייאש כשאני גם מממנת את זה.