לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

ארץ הפיות וחדי הקרן




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2015    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2015

שקט של בית ריק וטלפון שלא מצלצל


המתח שאני מרגישה בלב שלי ביומיים האחרונים, מאז שהוא אמר שהוא יחזיר לי תשובה, אני עדיין מרגישה. אבל בדקות האחרונות אותה תחושה מתפרשת לי ככבדות והיא מתפשטת לי לכל בית החזה והידיים.

אני פונה לעבר הכדורי הרגעה, אבל נזכרת שנשארו לי כמה בודדים, אם לא אחרון ושבטח אני אצטרך אותו יותר בשבועיים הקרובים, כי שאר בני הבית בחול ואני לא רגילה להיות לבד כל כך הרבה זמן.

מאז שדיברנו בטלפון ומהקול שלו שאמר שהיא לא יודע מה הוא רוצה ושהוא צריך לחשוב על זה, שמעתי שההחלטה הסופית כנראה לא תהיה לטובתי. זה כמו כשמכוונים אליך אקדח טעון בכוונה להרוג, אבל הרגע הזה נמשך ונמשך ואת כבר כאילו מבינה שאת הולכת למות אבל עדיין יש את התקווה שכמו בסרטי מתח מישהו יבוא ויציל אותך ברגע האחרון. 'אבל מה כבר הסיכוי שזה יקרה, החיים הם לא סרט מתח'.

והם גם לא דרמה רומנטית, שנגמרת בחרטה וכניעה לאהבה 'למרות כל הקשיים'.

את הריק שיש לי בראש מאז שישי בערב אני מטביעה בספר. ארבעה בתים וגעגוע. משהו בכתיבה של אשכול נבו הופך הכל לפסטורלי. היום ישבתי במזכירות ולרגע הרמתי את העיניים מהספר. המזכירה עמדה ודיברה בטלפון ומולה אמא של תלמיד שמחכה לתגובה ממנה והשרת מתרוצץ בנינו לבין משרד המנהל. התמקדתי במזכירה. שאף פעם לא נראתה לי יפה או חיננית, אבל פתאום משהו ברגע הזה גרם לי לאהוב אותה. ואת מה שקורה סביבי. הייתי ממש מאוהבת לכמה רגעים. אחר כך תהיתי האם באמת הייתי מאוהבת או שאולי פשוט חיפשתי להרגיש משהו שהוא לא בדידות. אפילו לא חיכיתי לעת בו אתחיל את דרכי הביתה. אין לי ממש מה לעשות כאן.

 

כל רטט של הפלאפון מעורר בי תיקווה. שכבר ילחץ על ההדק, שכבר יגמור את זה וזהו, וישחרר אותי מהמתח הזה.

למרות הניסיון שלי להמלט מהמתח השרוי עליי בעזרת קריאה, לפעמים הראש קצת מתעייף, בכל זאת, אני קוראת ברוב זמן הערות שלי ביומיים האחרונים. וכשהראש מתעייף ואני עושה מנוחה, אני חוזרת לאותן מהחשבות שחוזרות על עצמן, על ההדק והסרט מתח והכבדות.

אני כבר לא בטוחה שזה כבר קשור לג'ון כמו שזה קשור למתח הזה, הציפיה ומשהו שאני יודעת שיכול להגיע כל רגע.

 

לפחות יהיה לי את הבית לעצמי כשהידיעה ה(אולי) מרה תיפול עליי ואוכל להתפרק קצת בלי שישאלו אותי שאלות שאני לא אדע לענות עליהן.

 

נכתב על ידי Coshka , 19/7/2015 14:27  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  Coshka

גיל: 29





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לCoshka אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Coshka ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)