הרוח מעיפה את השיער שלי. עם תיק על הגב וגופייה בלי חזייה מתחת, אני נצמדת אל הגב של הסיניור. במקום שאני לא מכירה, בלי מכרים במרחק קילומטרים על קילומטרים, אני נמצאת לחלוטין בידיים שלו. מתי הספקתי לפתח אמון כזה בו…? חשוב לי להבהיר, אני אישה מאוד מופנמת, חשדנית ואפילו חששנית. קשה לי מאוד לתת לאנשים חדשים להכנס פנימה ולבטוח בהם. ובכל זאת, הסיניור הזה הצליח איכשהו לחצות את כל המגננות שלי, לתפוס לו מקום קבע בחיים שלי ולגרום לי לקבל אותו, לבטוח בו ולתת בו אמון מוחלט. אל תשאלו אותי איך או מתי זה קרה - זה פשוט קרה. והנה אני כאן, על האופנוע שלו, תלויה בחסדיו לחלוטין. ולא חוששת או מפחדת אפילו לשנייה. להיפך, נהנית מכל רגע.
יש מזג אוויר נהדר, ואפילו תוך כדי נסיעה על האופנוע, בגופייה ודגמ"ח מקופל עד מעל לברך, לא קר לי בכלל. יש מעין תחושה נהדרת של חופש מוחלט, של הכל יכול לקרות, והולך להיות רק טוב. הנוף מסביב ציורי - עצים ושיחים ירוקים, טרקטור עובר בשדה ושמיים כחולים עד כאב.
ואם כל זה לא מספיק, התחושה של הפטמות שלי שמתחככות כנגד הגב של סיניור ברגר עם כל תזוזה קלה של האופנוע לגמרי מכניסה אותי לhigh. בשלב הזה אני כבר מרגישה בטוחה בעצמי לגמרי, מרשה לעצמי לבחון את הכביש. ברגע שאין מכוניות מגיעות לכיווננו, אני מתכופפת קצת קדימה וחופנת את הסיניור. קשה קצת להרגיש אותו דרך הג'ינס, אבל הוא בהחלט שם. הוא מניד את הראש מצד לצד, ואיכשהו אני מבינה שהוא לא אומר לי להפסיק, אלא סתם חושב לעצמו "פאק ילדה…" ונהנה מחוסר הבושה שלי. גם אני נהנית מזה.
אנחנו מתחילים מעין קרב מלוכלך על האופנוע. כל פעם שאין מכוניות מסביב (וביום רביעי בסביבות 11-12 בצהריים אין הרבה מכוניות על הכביש… ) אנחנו מתגרים האחד בשנייה בנועזות. הוא תופס את ירך שמאל שלי, לש ומלטף אותה, מכניס את היד קצת מתחת לדגמ"ח הרחב שלי. בתורי אני רוכנת שוב קדימה, מניחה יד על אזור המפשעה שלו, משפשפת את הזין שלו ותופסת אותו חזק. תוך כדי אני מתרשמת מהשליטה העצמית שלו - הוא לא סוטה או מזגזג לשנייה, והאופנוע נשאר יציב כאילו אין לו יד שובבה על הזין עכשיו.
הוא פונה פתאום ימינה. מוזר, נראה שאין כאן כלום. רק בניין מסחרי נטוש. אני מניחה שזה קיצור דרך כלשהו וממשיכה במשחק שלנו. האופנוע מתקרב יותר ויותר, עד שאנחנו עוצרים וחונים מול הבניין. אין פה אף אחד. רק אנחנו. מהר מאוד אני מבינה מה הוא מתכנן, והחום בין הרגליים שלי עולה בצורה חדה. אנחנו מורידים את הקסדות ולוקחים אותן איתנו. בפנים חנויות נטושות וריקות, ורק מעל אחת מהן עדיין יש שלט - דוכן נקניקיות. האירוניה לא בורחת ממני.
הוא לוקח אותי לפינה מוסתרת יותר, דוחף אותי על הברכיים ופותח את המכנס שלו. תוך שניות הזין שלו תחוב עמוק בתוך הגרון שלי ואני משתנקת. בתנועה שהפכה כבר להיות חצי אוטומטית, אני שולחת את יד ימין אל האשכים שלו ומתחילה לשחק איתם בעדינות. הוא מסנן אנחה "זונה קטנה שלי… איזו מוצצת את… המוצצת הכי טובה בארץ…" הוא אומר, ואני מרגישה איך הכוס שלי שוב מטפטף. הוא תופס אותי בזרועות ומושך אותי לעמידה. המבט שלי ממוגנט אליו בזמן שהוא מוציא מהר קונדום מהתיק ושם אותו על הזין הנוקשה שלו. הוא תופס אותי ודוחף אותי קדימה, עם ידיים שעונות על הקיר. אני מכופפת מולו, והוא פותח את המכנס שלי - אני חשופה בפניו לגמרי וחסרת אונים.
הוא עומד לחדור אליי, כשלפתע אנחנו שומעים קולות מבחוץ. עצירה פתאומית, הנדברקס למעלה. מכיוון שאני הלבושה יותר מבין שנינו, אני מקבלת את תפקיד המתצפתת. תוך כדי סגירת הרוכסן שלי מחדש, אני מתקדמת לעבר היציאה ומתבוננת לראות מי מפריע לנו ככה באמצע. 3-4 מכוניות עומדות בחוץ, וקבוצה קטנה של אנשים עומדת לידן ומדברת. אני לא מצליחה לשמוע על מה. אחרי 2-3 דקות של התבוננות כבר ברור לי שאין להם שום כוונה להכנס פנימה. אני חוזרת אל הסיניור ומדווחת על הממצאים.
בלי לבזבז זמן, הוא פותח ומפשיל את המכנס שלי, ומצמיד אותי שוב אל הקיר - ישבן מורם למעלה כנגדו. החרמנות לוקחת פיקוד ותוך שניות הוא כבר ננעץ בתוכי. פנימה החוצה, פנימה החוצה - חבטה ועוד חבטה של האגן שלו כנגד הישבן שלי. אני מאבדת שליטה ומתחילה לגנוח, והוא ממהר לרכון קדימה ולכסות את הפה שלי עם היד שלו. בחיים לא הרגשתי יותר זונה מברגע הזה - מכנס מופשל עם זין של גבר נשוי ומבוגר עמוק בתוך הכוס שלי, בזמן שהיד שלו מכסה לי את הפה כדי שלא ישמעו אותי גונחת. ופאק, התחושה הזו הייתה כל כך טובה. בלי טיפת רחמים, הוא ממשיך לפמפם אותי ולסתום לי את הפה, עד שזה מגיע. פיצוץ תת קרקעי.
מתנשפים קצת, אנחנו מסדרים את הבגדים, לוקחים את הקסדות ויוצאים חזרה אל האופנוע. הקבוצה בחוץ בוהה בנו - זה ברור לכולם שעכשיו הזדיינו בבניין נטוש…
נתראה בחדר המיטות,
Puttanesca ;)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: