Senior Burger alla Puttanesca

"תפגשי אותי מחר ב8:30, בצומת ****, ותבואי בתלבושת "דפוק אותי" ועם הקולר בתיק" הוא שולח לי במייל. אם הסיניור אומר, הסיניור יודע.. ומכיוון שאני ילדה טובה שאוהבת לעשות לסיניור שלה טוב על הלב, אני לא מתווכחת ומתחילה להתארגן בהתאם. למחרת, אני קמה ב5:30 בבוקר (רחמנא לצלן… אני לא מאמינה שהצלחתי בכלל לגרור את עצמי מהמיטה… מה לא עושים בשביל סקס טוב..??), יוצאת עם הכלב לסיבוב (אחרי שהוא דופק לי מבט של "זו שעה לסיבוב בוקר? הכל טוב איתך?"), מתקלחת ומתלבשת. תלבושת ה"דפוק אותי" שלי כוללת: גרביון רשת, מכנסונים קצרצרים, גופייה עם מחשוף מכובד (בלי חזייה מתחת, כמובן) ומגפונים. בנוסף אני עושה לעצמי שתי צמות, שמה שפתון וגלוס (אני לא נוהגת לשים איפור בד"כ, והשפתון והגלוס האלה הם האיפור היחיד שיש לי בכלל בבית) ומוסיפה עגילים אחרי התלבטות קלה.

"לא זה, בסדר, אין בעיה" אני עונה ומסתכלת החוצה מהחלון, בזמן שהוא כבר מחייג ומתחיל לדבר ברוסית בטלפון.

מהר מאוד אנחנו מגיעים לתחנה המרכזית ואני מודה לנהג ויורדת מהמונית. אני עומדת ליד מעבר החצייה ומחכה שהאור ברמזור יתחלף לירוק כדי לחצות אל התחנה. גבר מבוגר שעומד ליד ופורק סחורה מוואן מסתכל עליי ואומר "בוקר טווווובבבבבבבב" עם מבט מעריך. אני מהנהנת וממשיכה להסתכל על הרמזור. 

"בוקר טוב!!!" אני עונה, מבחינה שהרמזור התחלף סופסוף וחוצה את מעבר החצייה במהירות. אני נכנסת לתחנה ואחרי שאני מושכת כסף בכספומט אני עולה לקומה ממנה יוצא האוטובוס שאני צריכה לקחת. חיילת שיושבת על אחד הספסלים ליד התחנה בוהה בי בתדהמה כאילו השנייה יצאתי מחללית. למזלי האוטובוס מגיע מהר ואני עולה. אני מושיטה לנהג שטר של 50 "לצומת **** בבקשה".

הנהג מסתכל על הלבוש שלי "לצומת???".

"כן.. צומת ****" אני עונה בקול רפה, וחושבת לעצמי שזו פעם אחרונה שאני מתלבשת ככה איי פעם בחיי.

הנהג לוקח את ה50 ומחזיר לי עודף, ואני ממהרת לתפוס מושב מרוחק ומבודד כמה שיותר. שוב המזל עומד לצדי, ולא עולים על האוטובוס הרבה אנשים לפני שהוא מתחיל לנסוע. השעה המוקדמת שקמתי בה מתחילה להתנקם בי ואני מתעסקת באייפון כדי לא להרדם.  העובדה שכל כמה דקות אני בודקת שוב מה השעה לא עוזרת לזמן לזוז מהר יותר, אבל, לעומת זאת, היא כן מבהירה לי שאגיע לצומת מוקדם יותר מהמתוכנן. אני שולחת לסניור הודעה על מנת לעדכן אותו בשינוי בזמנים, רק בשביל לגלות שהוא דווקא באיחור. אין ברירה אלא לחכות לו בתחנה. אני יורדת מהאוטובוס, ועומדת ליד התחנה, צמוד לכביש ראשי. אחרי שכמה משאיות צופרות לי, אני מחליטה להתרחק קצת מהכביש, ולרדת לכיוון דרך העפר שנמצאת בצד השני של המדרכה, הרחק מטווח הראיה של נהגים חרמנים.

זה השלב שהמזל החליט לנטוש אותי. תוך כדי שיחה טלפונית עם הסיניור, עוצר לידי רכב עם גבר מבוגר, לא רזה במיוחד, ובלי יותר מדיי שיניים. לא לוקח לו הרבה זמן להבחין בי ולהתחיל לזרוק הצעות בסגנון "את צריכה עזרה? בואי, אני אתן לך טרמפ, אני אעזור לך". אני מבהירה לו שלא, אני ממש לא צריכה עזרה, אני בסדר גמור ועוד רגע אוספים אותי, אבל הוא מתעקש שאין צורך, הוא יכול לעזור לי בלי בעיה וזה בסדר. אחרי כמה דקות של "לא, אני לא צריכה עזרה. תודה, אני מחכה למישהו. לא. לא. לא" במהלכן הוא הספיק גם לרדת מהכביש הראשי ולרדת אל דרך העפר לידי, הברנש המטריד סופסוף עוזב אותי לנפשי וממשיך לנסוע לדרכו. לא לפני שאני מחליטה סופית שזו הפעם האחרונה שאני מתלבשת ככה לנסיעה כלשהי.

נתראה בחדר המיטות,

Puttanesca ;)

יום אחרי הפגישה האחרונה שלנו, הוא מתקשר אליי להודיע שהוא בא בהפתעה. בדקה ה90 נקבעה לו פגישה באזור שלי, ואם הוא כבר בא עד כאן, הוא לא יכול שלא לקפוץ לביקור. אפילו אם יש לו רק שעה וחצי, אפילו פחות. ומי אני שאגיד לא להצעה של סקס ספונטני?

שעה וחצי. יחסית לזמנים הרגילים שלנו, זה ממש קצר. אני רגילה להגמיר אותו לפחות 3 פעמים בפגישה, ולהשקיע הרבה "קצפת" לפני שאנחנו מגיעים לדובדבנים. (אגב - אני מתה על קצפת… לפחות עד גבול מסוים. אבל מהסוג הספציפי הזה של "קצפת" אני יכולה להנות בלי הפסקה). אז מה עושים? איך מנצלים את הזמן הקצר שיש לנו עד הסוף,בלי לצאת עם תחושה של חסך? מכירים את זה? את התחושה המעצבנת של 'לא הספקנו'? לא עשינו כל מה שהתחשק? נגמר מהר מדיי ויש טעם של עוד שגורם לכם קצת להתחרפן?

שנינו יודעים שלוקח זמן להגמיר אותי, ולכן אני כבר מכינה את עצמי מראש לזה שאולי אני לא אספיק לגמור לפני שהוא יהיה חייב ללכת. קצת מבאס, אבל במקרה חירום אני תמיד יכולה לשלוף את הצעצוע שלי מהמגירה (החבר הכי טוב בעולם, הוא החבר שדואג לך לצעצועים שיעסיקו אותך כשהוא לא יכול לטפל בך בעצמו. תזכרו את זה בנות ;) ). זה אמנם לא כיף כמו הדבר האמיתי, אבל זה מספק את הסחורה כשצריך.

אני מחכה לו ערומה, כי אין לנו זמן לבזבז היום. כשהוא מגיע אני מסתתרת מאחורי הדלת, למקרה שהשכנים שלי במקרה עם הדלת פתוחה (יש דברים שהם לא צריכים לראות…), ונותנת לו להכנס. הדלת רק נסגרת מאחורינו והתיק שלו כבר על הרצפה והוא מצמיד אותי אל הקיר תוך כדי שהוא תופס את השפתיים שלי בנשיקה רעבה, כאילו לא נפגשנו רק אתמול. מדי פעם אני מרגישה את הלשון שלו מגששת אחר הלשון שלי, עוברת קצת על השפתיים שלי וסוקרת שוב את הסביבה שכבר בוודאי מוכרת לה היטב.

הוא מתחיל להוריד את הבגדים, וזה כבר ברור שאני לא היחידה שמרגישה את הלחץ הקצת מר-מתוק הזה, שדוחף אותנו למהר, לנצל כל שנייה שיש לנו לפני שנגמר. מהר מאוד אני מוצאת את עצמי על הספה, עם זין תחוב עמוק בתוך הגרון שלי. אני כבר רגילה לתחושה הזו - קצת נאבקת על אוויר לנשימה, ובו זמנית נלחמת ברפלקס ההקאה (גברים.. שתדעו.. זה ממש לא קל!) בזמן שהסניור מפמפם את הפה שלי בלי רחמים. יחד עם תחושת המאבק, אני גם מרגישה כמה הוא נהנה מזה, וזה גורם גם לי להתרגש ולהנות מהסיטואציה. אבל היום צריך לנצל כל שנייה, אי אפשר להתעכב, ולא עובר הרבה זמן לפני שאני שוב מוצאת את עצמי בזווית חדשה. הפעם על הגב, עם הרגליים מקופלות מעלה, נשענות על הכתפיים שלו בזמן שהוא חודר אליי באבחה אחת מהירה (כן, הוא כבר מכיר בדיוק את הזוויות שלי, ולכן זה אף פעם לא לוקח לו יותר מדיי זמן להגיע בדיוק למקום שהוא רוצה להגיע אליו).

אנחנו לא מתעכבים והקצב עולה ועולה. בין דחיפה לדחיפה אני מסתכלת למטה, על האזור בו אנו מחוברים זו לזה, ואז שוב למעלה אליו, ולבסוף עוצמת עיניים ומתמקדת בתחושות שהגוף שלו מזרים אליי. אני לא באמת צריכה להגיד לו כמה זה מרגיש טוב כשהוא מתחבט עליי עם האגן שלו שוב ושוב, כי האנחות והגניחות שלי לא משאירות מקום לטעייה. בין "כןןן!!" ל"עוד!!" ל"אל תפסיק! אל תפסיק!!" הוא משחרר כמה גניחות משל עצמו (גברים, באמת.. אתם צריכים לגנוח יותר. זה ממש סקסי, תפסיקו להיות שקועים בקטע ההזוי של להיות "גבר גבר" P; ) וחודר אליי עוד פעם אחת בעוצמה ואני מרגישה אותו מגיע לשיא.

הוא נשאר שעון עליי ושנינו מתנשמים ומתנשפים, מותחים קצת את הזמן לפני שלא תהיה לו ברירה והוא יהיה חייב לצאת או שהקונדום יפול. לאף אחד מאיתנו לא ממש בא להתנתק אבל בסופו של דבר אנחנו עושים את זה בכל זאת והוא הולך לנקות את עצמו. בינתיים אני בודקת את השעה - יש לנו עוד חצי שעה גג. הוא חוזר אליי ונשכב בין הרגליים שלי "את יודעת שאם לא נספיק להגמיר אותך בזמן אני אהיה חייב ללכת באמצע, כן?" הוא מבהיר לי,  אבל זה ברור לשנינו שהוא היה מעדיף להשאר איתי ולהמשיך לזיין אותי עוד ועוד, אם זה היה אפשרי.

"כן, אני יודעת, זה בסדר" אני עונה.

"בטוח?".

"בטוח", והאצבעות שלו גולשות להן בין הירכיים שלי, והשפתיים והלשון לא מאחרות להצטרף אליהן. אני לא יודעת למה, אבל היום אני מתחממת יותר מהר מהרגיל, אולי זה בגלל התחושה הזו של "אין זמן" או הלהט שאני מרגישה ממנו. הירכיים שלי נצמדות אליו מאליהן והאצבעות שלי מתחפרות בשיער שלו, מכוונות אותו לנקודה הנכונה. אני גונחת בלי שליטה כל מיני דברים שהוא כנראה לא שומע כי האוזניים שלו לחוצות בין הירכיים שלי, מתפרקת לי בזמן שהוא בועל אותי עם הלשון והאצבעות שלו. לא עוברות יותר מ5 דקות, ואני גונחת את השם שלו בווליום שלא היה מבייש את טובת זמרות האופרה (בחיי, כבר מתחיל להיות לי לא נעים מהשכנים… מה עושים??? P= ).

הוא מרים את הראש למעלה, מופתע "נראה לי שזה היה הכי מהר שגמרת אי פעם" הוא אומר בטון מרוצה.

"אז יש לנו זמן לעוד סיבוב..?" אני שואלת.

הוא בודק מה השעה, ומעמיד אותי על ארבע.

נתראה בחדר המיטות,

Puttanesca ;)