הבנזוג טוען בתוקף שאני כלבה. משהו שנראה לי מצחיק מקנה לי מבט מזועזע ממנו וחזרה על המשפט "את פשוט רעה". ואני חושבת שזה די לא בסדר מבחינתו, מה אני אשמה שהוא אדם טוב שלא מרכל ולא צוחק על אנשים אחרים? בטח שזה יציג אותי באור רע כשאני במערכת יחסים עם התגלמות הטוב בכבודה ובעצמה.

ואני חושבת שזה לגיטימי לחלוטין להזהיר בנות מבחורה אחת שלא מוכנה להתקלח ושיש סיכוי מאוד גדול שיש לה כינים... (בסוף התברר שאלה לא כינים אלא קשקשים והיא סתם לא מסכימה להתקלח)

אנחנו שוקלים לפתוח גן חיות במגורים. אם קודם אלה היו חתולים נופלים מהגג, נוספו לרפרטואר יונים, חולדות וכמה ג'וקים פה ושם. אנחנו עובדים קשה כדי להשיג גם איזה פיל או או נמר, חכו להמשך.

נתנו לנו ספויילר לגבי המפקדים של שלב ב' וזה ממש לא בא לי בטוב שהן בשכבת גיל שלי. המפקדות הנוכחיות שלי הן מינימום שנה מעליי, ככה שזה עוד איכשהו לגיטימי, אבל בגיל שלי?! דיסטאנס לא הולך להיות שם.

אגב דיסטאנס, נסעתי עם הבנזוג באוטובוס היום ועלתה חיילת שלו על האוטובוס, הפלא ופלא זו בחורה שהייתה איתי בבי"ס והיינו דווקא ביחסים טובים (בשביל הרקורד, בתיכון לא התחברתי עם בנות כל כך טוב, ככה שזה שהיינו ביחסים טובים זה חתיכת הישג). מסכן הבחור, לא ידע איפה לקבור את עצמו מרוב מבוכה כשאמרתי לה שלום.

שמתי לב לתופעה מדאיגה. כשאני עסוקה או שיש לי דברים לעשות, כל החברים דורשים להיפגש איתי ויהי מה, אבל דווקא כשאני פנויה לחלוטין, הם מחליטים להתכחש לקיומי. 

ניצלתי את זה שיש לי חצי שעה על המחשב של אימא בלי שהיא מציצה לראות מה אני עושה, אז די הקאתי את כל בליל המחשבות שלי, עמכם הסליחה על הבלאגן בפוסט.

ולסיום, חידה: איך לעזאזל נוצרים זוגות בצבא? אני מרגישה וגם נראית הכי נורא בעולם. איך בנאדם יכול למצוא את זה מושך בצורה כלשהי?