הבלוג הראשון שלי, הפוסט הראשון.
זאת לא הפעם הראשונה שאני חושפת את נשמתי בפני אנשים, אך תמיד זה דרך האינטרנט.
כל מה שיכתב כאן, אף אחד מחברי לא יודע על כך, כי מי שיודע את סודותי, כבר מכיר אותי די טוב, והקשר איתם הלך והתרחק, ואני לא יכולה לחשוף את נשמתי אליהם.
זה מפחיד מדי, כי הם יודעים כבר את פני האמיתיות.
במבט לפנים חיי הולכים לעזאזל.
תמיד היה בי צורך בלתי נשלט לזרוק אותם לשם וזהו, אך אף פעם לא היה לי באמת אומץ לכך.
תמיד חייתי באשליה, בחלומות בהקיץ, ואני תמיד מבינה שחלומותי לא יתממשו, והמציאות כל כך תפלה, חסרת טעם...
אני לא באמת חייה, למרות שאני באמת בוערת לעשות זאת.
אך פחדנית מדי.
תמיד רציתי להיות משהו מוגזם, להבדיל מהאוויר שאני במציאות.
נרקומנית.
אנורקסית.
מתאבדת.
אפילו מופקרת.
אך במציאות אני אוויר.
כל חלומותי מתממשים רק בתוך קופסא קטנה שהיא מוחי שלי.
אני די מפחדת מהמוות, מהכאב, ומהעובדה שאני אלך לגיהנום שאני מאמינה בו עקב אמונה ב ה' ובשטן.
אבל אני לא באמת חיה.
חיי עוברים בשקט ובשנטיות מחליאה.
תמיד הייתי אדם טוב, במובן של "ילדה טובה".
ותמיד חשבתי למה.
האם זה כי אני מפחדת לחיות ולהתפרע? כן.
לדעתי אני אפילו לא מסוגלת לזה.
האם זה מפני שכולם מצפים ממני להיות ילדה טובה? כן.
ואני מפחדת לנהוג אחרת.
האם יש לזה השפעה של עוד אדם? כן...
שכרגע נטש אותי ועכשיו אני מרגישה כצדיקה בסדום.
אז היום החלטתי ש... fuck it.
החלטתי את זה לפני זמן רב.
אבל היום אני הולכת לעשות משהו.
לדפוק את חיי בצורה כזאת... שאני אתחיל לאהוב אותם.
נתחיל מהבסיס.
מראה.
בעקבות כדורים רזיתי לאחרונה.
אבל הבראתי, הכדורים הפסיקו.
ואני מביטה במראה ואני שמנה...
כן, זה חארטה.
הרבה אומרים לי שאני נראת טוב במשקל, ולא שמנה, וטוב כשיש משהו "לתפוס בו".
בולטיש...
אני מקנאה באנורקסיות.
וזאת המטרה הראשונה...
*1-אנורקסיה*
להיות מרוצה מהפאקינג גוף שלי.
עם החזה אין מה לעשות חוץ מחזיות פושאפ, אז על זה נוותר.
אבל אני רוצה להיות רזה.
ולא בשביל צומי, בשביל לומר "אני סוף סוף רזה".
אפילו אם אראה כמו שלד, זה לא משהו רע בשבילי.
אין לי חבר.
ואני מאמינה בלשמור את עצמי עד החתונה.
אבל אני מתה פשוט להרגיש מישהו איתי.
שיגעו בי לעזאזל.
לגבי העדפה מינית... אני בי, אבל אף אדם לא יודע על זה.
אמא שלי תעיף אותי מהבית, והאדם שחשבתי שהחבר הכי טוב שלי, יכחיש עד סוף חייו.
אני לא רוצה לצאת עם בחורה, אבל משהו בקטע הפיזי מושך אותי.
*2-לצאת למועדון ולהשטרלל בקטנה*
אז קשה להתגבר על פחד ישן, אז עם זה אני אחכה עד הצבא, עוד כמה חודשים בודדים.
להרוג את עצמי באיטיות...
כן, זה מה שבא לי.
אז סמים.
בקטנה.
יש לי מריחואנה או שזה חשיש, שהביאו לי מטיול לאמסטרדם.
יושב אצלי בארון כמה חודשים.
כבר נצח שאני אפילו לא מסוגלת לנסות אפילו מעט...
ממש חסרת חיים ופחדנית.
*3-סמים*
אני נראת כמו בת 16, למרות שאני בת 19.
בא לי סוף סוף להרגיש לפחות טיפה בחיים.
טיפה ברמה קיצונית.
אני לא רוצה להיות רגילה, שסתם יושבת ומרכלת עם חברות, מקווה לחתונה, תלמידה טובה.
נמאס לי מזה.
מהמסכה המטומטמת של זה.
אני רוצה להיות מאושרת מהתוצאות של ההרס שלי.
שבהתחלה יהיו כל כך יפות, גוף יפה, חוות ריגוש ואהבה, ראש משוחרר.
הגיע הזמן באמת להיות מי שאני רוצה להיות.
לקום מהמיטה ולעשות את הדברים שמשתוללים בדימיון שלי.
והפעם.. . אלו יהיו יותר מסתם מילים.
לילה טוב לכם קוראים יקרים, לובשי המסכות, המעטים מכם שיצאו מהקופסא ולרבים שאוחזים בדפנותיה ומעדיפים להיות ברבי בלי עולם פנימי, וגם לשאר.
בלי כל רגש מזורגג,
אווה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
