לא דיברתי איתו בערך שבועיים.
למען האמת בקושי דיברנו בסביבות חודשיים...
אבל שבערך שבועיים הוא לא היה מחובר.
בגלל הלימודים לא היה לו זמן או כוח לאנשים, אז חיכיתי לחופש.
החופש הגיע והוא לא היה מחובר אפילו לא יום אחד ממנו.
תרצתי את זה בטיולים או עונש או מי יודע מה.
משהו שבגללו הוא לא יכול לדבר איתי החופש.
למרות שנשבע שכן רוצה לדבר.
זה אידיוטי אבל אני קורסת בלעדיו.
והוא מתייחס אלי כמו אל זבל...
הכנסתי לראש שלי מחשבה מגוחכת.
שאתמול נגמרו הלימודים והוא אמור היה להתחבר אתמול.
האמנתי בזה בכל ליבי.
שאתמול הוא יהיה מחובר ואני אחייך סוף סוף.
השעות עברו...
הגיע חצות.
היום נגמר.
הדמעות הופיעו.
הזמן עבר...
אף הודעה.
ועוד שעה...
ועוד אחת...
עד שהתעוררתי ב4 לפנות בוקר כשהאור דולק.
אני לבושה במכנס גינס לא נוח, חולצה דקה ומלאת דמעות, וחזיה וגרביים שהייתי אמורה להוריד לפני שעות.
והמחשב מוחזק חזק בידי כשעמוד הפרופיל שלו פתוח עם 6 הודעות שלא נקראו.
סידרתי את השיער.
לא אכפת לי מאיך שהאיפור שלי כבר נראה.
שמתי את המחשב על השולחן, רחוק.
לא היה לי כוח עוד לכלום.
נרדמתי לשינה מתה...
מ8 אני שוכבת במיטה ולא זזה.
מפחדת מהטאבלט שמה לא תהיה הודעה ממנו.
השעה 9... עוד חצי שעה אני צריכה לקום להיום חדש.
והפרופיל שלו... שום שינוי...
למה חשבתי שהוא יתחבר?
למה חשבתי שאכפת לו ממני?
למה חשבתי שהוא אוהב אותי...?
למה הוא לא כאן....?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
