התובנה העיקרית שלי משהותי עם בנים (=זכרים מגיל 11-18, יש יוצאי דופן) במשך חיי הקצרים:

או שהם מניאקים, או שהם משעממים.

הרחבה - חלק גדול מהם הוא המניאקים. מה זה מניאקים? ילדים שעיקר ההנאה שלהם היא באלימות מכל סוג, בחוכמולוגיות ובקללות.

עכשיו תמיד יש את אלה שפחות אלימים מסיבות שונות ומשונות.

הבעיה היא שהם פשוט לא מעניינים, לא מפתיעים, שאפשר לדבר איתם אבל באופן מוגבל, כי הם בד"כ שקועים בסוגי ספורט שונים או במשחקי מחשב. ורוב הזמן הם חנונים.

דוגמא למניאק: אחד בכיתה שלי, פ. (מתוך רבים) שאוהב לצרוח ולזייף בקולי קולות שירים מוזרים, לרדוף אחרי ילדים בכל הכיתה ולהרביץ להם. אבל הוא מצליח להצחיק אותי מדי פעם.

לאחר שחיפשתי בנרות מצאתי אחד אחר, בשם א., ילד נחמד שאהבתו הגדולה בחיים היא כדורסל (בעע) וכיף לדבר איתו . הבעיה היא: 1. הכדורסל. ב. הוא חנון (גם אני חנונית, אבל אני רוצה להיפטר מהתכונה הזו כמה שיותר מהר).

האם יש בעולם בנים (זוכרים את ההגדרה?) שהם לא מניאקים ולא משעממים?

קשה לי להאמין.