Three Kinds of Yes

אבל כרגע הם כואבים הרבה פחות כשיש אותו. בעוד כמה שעות האנדורפינים בגופי ידעכו ותשאר רק המסקנה המשמחת- אני באמת אוהבת אותו. 

התחברנו במקום הכי פחות צפוי בזמן הכי נחוץ שיש. לפני כמה ימים נקברתי בתוך הסדינים מתחושת הבדידות, גוש של רחמים עצמיים וצ׳אי מסאלה, והיום כבר יש לי אותו. אנחנו מתנשקים בחצר הבר ומנסים לקלוט ביחד כמה הסיטואציה הזאת מדהימה. מתכננים לנסוע לאמסטרדם, לסתם מלונות בארץ (כסף הוא לא בעיה כשכל אמצעי מלוכלך להשגתו מהנה בעיניי)  אני אומרת לו שאני מפחדת שבעוד כמה ימים אאכזב אותו והוא ינטוש, הרי התפקיד שלי בחיי אנשים הוא להגיע רק לפרק זמן קצר, להפיק עבורם כמה חוויות מוזרות ואחר כך להיזרק; איבדתי ספירה לפעמים בהן התרחיש הזה קרה. יש לנו סיכוי למשהו אמיתי, אני לעולם לא מוותרת, רק המילים שלי הן שגורמות לאנשים לוותר עלי. אני מכבה את הסיגריה לטובת נשיקה ואפילו מצליחה לחייך