כל כך הרבה מחשבות בתוך מוח כל כך קטן. זה מדהים איך שאני מסוגלת לסבך את הדברים הפשוטים ביותר.

(אני צריכה שתיפתח אלי, שתסביר לי למה כל כך רע לך, למה אתה מתפרק פעם בשבוע בממוצע. אני יודעת שקשה לך להוריד את המסכה של הבחור החייכן והכיפי ושאתה מפחד שאנשים ירחמו עליך אבל בבקשה תסמוך עלי, בבקשה? אני באמת לא יכולה לראות אותך כל כך עצוב ללא יכולת לעודד אותך כי אני פשוט לא יודעת מה גורם לעצבות הזאת! אם אני הצלחתי להפתח ולספר לך על החתכים, אז עד כמה קשים הדברים שעוברים לך בראש בדקות בהן אתה לבד?

דיברנו על כך שברגע שאתה לבד (לא אתה ספציפית, אלא הרבה אנשים) בלילה כל המחשבות עולות ואתה מתחיל לנתח דברים מיותרים ואז הכל מתפוצץ. אמרת שזה בדיוק למה נפלתי לפני שבועיים ולמה חתכתי את עצמי, ואני בתגובה ביקשתי ממך לא ליפול כמוני. לא ענית. אתה אומר שזה כלום ושאין על מה לדבר, שכל העצבות הזאת נובעת אך ורק בגלל שאתה מכניס לעצמך דברים לראש. אבל זה כל מה שמפחיד בחיים האלו, לא? זה הדבר היחיד שיכול להביא בן אדם למצב הגרוע מכל.)